סיכוי-אופוק לשוויון ושותפות (ע"ר)


הבחירות הולכות ומתקרבות – בשלישי הקרוב נלך שוב לקלפי, וננסה להשפיע לטובה על העתיד של כולנו. מתסכל ללכת שוב ושוב להצביע, ומובנים חוסר האמון וחוסר התקווה של אזרחים רבים מהמערכת הפוליטית. אבל אנחנו בסיכוי-אופוק מאמינים בלהט ש#יש_מה_לעשות – יש הרבה צעדים משמעותיים שהממשלה הבאה יכולה לנקוט כדי לקדם שוויון ושותפות ולצמצם משמעותית את ההדרה והאפליה כלפי האזרחים הערבים. בדיוק בגלל זה יצאנו בקמפיין ברשתות החברתיות ובתקשורת הערבית והעברית #יש_מה_לעשות – במסגרתו התייחסנו לסוגיות בוערות, כמו האלימות והפשיעה בחברה הערבית, משבר הדיור, יוקר המחיה, תחבורה ציבורית, המאבק בגזענות והיעדר חינוך לחיים משותפים.

בכל אחת מהסוגיות, אנחנו מעמיקים את השיח הציבורי שנוטה להיות שטחי בכל הנוגע לסוגיות הקשורות לחברה הערבית, ומזכירים שהמצב הקיים אינו גזירה משמיים ויש מה לעשות כל ידי הצגת 3 צעדים בהם הממשלה הבאה יכולה וצריכה לנקוט.

מה אתם אומרים, יש מה לעשות?

מוזמנים לקרוא את הפרסומים השונים שלנו, להגיב, לשתף – ולתייג בפוסטים ח”כים רלוונטיים! דרשו מהנציגים שלכם בכנסת לקדם את המהלכים האלה – זה אפשרי.

קולות של דה-לגיטימיציה לאזרחים הערבים מגיעים מהדרגים הבכירים ביותר בזירה הפוליטית וסטריאוטיפים שליליים וגזעניים עדיין מקובלים בכלי תקשורת וברשתות החברתיות, אבל אנחנו פה כדי להזכיר שיש גם דרך אחרת – #ישמהלעשות!
הנה 3 דברים שהממשלה הבאה יכולה לעשות בשביל להוריד את מפלס הגזענות והפחד ולמנוע את אירועי מאי הבאים:

🟢לבטל את חוק הלאום!

חקיקתו של “חוק הלאום” בשנת 2018 מיסדה את האפליה כלפי האזרחים הערבים בתחום הקרקעות והדיור והנמיכה את מעמדה של השפה הערבית בישראל ממעמד של שפה רשמית. כל אלו פגעו פגיעה קשה בחברה הערבית וערערו על מעמדם של האזרחים הערבים-פלסטינים כמיעוט לאומי ילידי. על הממשלה הבאה לבטל את חוק הלאום ולהעביר לאזרחים הערבים מסר לפיו הם אזרחים שווים ושותפים לגיטימיים במדינה!

🟢לקדם זהות ושפה ערבית במרחבים ציבוריים!

בעשור האחרון ערבים ויהודים נפגשים יותר ויותר בשל השתלבות גדלה של אזרחים ערבים בהשכלה ובמקומות עבודה, ועם זאת במרחבים ציבוריים רבים כמו פארקים, מוסדות בריאות, מוסדות תרבות עדיין אין אפילו מספיק שילוט בערבית. מצב זה מייצר הדרה של האזרחים הערבים, ומשדר לכולנו מסר שהזהות והשפה הערבית אינם חלק אינטגרלי מהמרחב בישראל! על הממשלה הבאה לפעול למען הנכחה שוויונית של השפה והתרבות הערבית במרחבים הציבוריים כדי לקדם מציאות של חברה משותפת המבוססת על הכרה והכלה.

🟢להתייחס לזהות הפלסטינית במערכת החינוך!

כדי להגיע למציאות של יחסי אמון וכבוד בחברה משוסעת מוכרחים להתחיל קודם כל בחינוך! לצערינו, במערכת החינוך בישראל אין למידה מעמיקה על הזהות, הנרטיב וההיסטוריה הפלסטינית. העיסוק בזהות הקולקטיבית של המיעוט היליד הפלסטיני נתפס בישראל כלא לגיטימי, אבל זו בדיוק הבעיה: את התפיסה הזו צריך לשנות. הממשלה הבאה חייבת להבין שההכרה בזהות הפלסטינית והלמידה עליה תאפשר לאזרחים הערבים להיות שותפים שווים ומעורבים יותר. על הממשלה הבאה לאפשר קודם כל לאנשי החינוך הערבים לעסוק בנרטיב ובזהות הפלסטינית ולקדם הכרה בכל זרמי מערכת החינוך.

היום יהודים וערבים בישראל לומדים במערכות חינוך נפרדות – מה שמחזק דעות קדומות ומוביל לפחד וניכור. אבל העתיד הולך להיות משותף יותר – עוד ועוד ערבים ויהודים כבר לומדים יחד באוניברסיטאות ויעבדו יחד במקומות עבודה משותפים. מערכת החינוך חייבת להכין את התלמידים של היום – לעולם של מחר! המצב הנוכחי במערכת החינוך הוא לא גזירה משמיים – הממשלה חייבת לקחת אחריות ולהוביל שינוי. עוד רגע בחירות ואנו פה כדי להזכיר: #יש_מה_לעשות!

אז מה צריכה לעשות הממשלה הבאה?

🟢לימוד השפה הערבית.

רק 1.6% מהיהודים מעל גיל 20 מעידים על עצמם שהם יכולים לנהל שיחה יומיומית בערבית בזכות לימודיהם בבית הספר, למרות שזהו לכאורה מקצוע חובה בחטיבות הביניים כבר עשורים. המצב העגום הזה קיים על אף הסכמה רחבה בקרב נבחרי ציבור משמאל ומימין על חשיבות ידיעת השפה הערבית. לכן, על הממשלה הבאה לתקצב את לימודי השפה הערבית כבר בגילאי היסודי בכל הארץ, ולהתאים את הכשרות המורים להוראת ערבית כך שיאפשרו זאת.

🟢פיתוח זהות עצמית וערכי מורשת ייחודיים לתלמידים הערבים בישראל.

המרחב שאנחנו חיים בו הוא הבית המשותף של כל האזרחים, יהודים וערבים כאחד, וככזה עליו להתקיים תוך יחסי אמון וכבוד בין הקבוצות הנובעים מתוך תחושת שייכות לקהילה וגאווה בזהות הייחודית של כל תלמיד. זאת ניתן לעשות רק בעזרת חינוך!
בזמן שבחינוך העברי ישנו עיסוק במעגלי הזהות הקולקטיביים אשר מייצרים תחושת שייכות לקהילה ולחברה, בחינוך הערבי בישראל – אין. כך, לדוגמא כתיבת עבודת שורשים אינה חלק מהותי בתכנית הלימודים במגזרי החינוך הערביים, תלמידים אינם מסיירים במעוזי תרבות ואמנות ערבית, אינם מציינים ימים לאומיים בתוך בית הספר ואינם לומדים על דמויות מופת ערביות שיהוו מודל לחיקוי. תלמידים המנותקים מזהותם ותרבותם מלא יכולים להזדהות עם ערכים של שותפות, סובלנות וערבות הדדית.
לכן, על הממשלה הבאה לאפשר הנכחה והעמקה של הזהות והמורשת הערבית במערכת החינוך, כך שגם בני המיעוט הלאומי יזכו לשמור על זהותם ולהכיר אותה ואת הנרטיבים הייחודיים להם. על מערכת החינוך להכיר בכך שתחושות גאווה והיכולת להעריך את הכוחות והמסוגלות העצמית-הקהילתית הכרחיות על מנת לפתח אחריות ומעורבות, יזמות ומנהיגות ושהמגוון בחברה מייצר עושר תרבותי ומחזק סולידריות חברתית.

🟢מתן כלים למורים ערבים ויהודים להתמודד עם גלויי גזענות וניכור – ולהוביל הטמעת ערכים של חברה משותפת.

אי אפשר לקדם חינוך לחיים משותפים בבתי הספר בלי לדאוג שמנהלי בתי הספר יבינו את חשיבות הנושא ומבלי שהמורות והמורים יקבלו את ההכשרה המתאימה לכך.
מורים יהודים רבים פוגשים ערבים בפעם הראשונה בחייהם בגילאי ה-20 כשישבו לצד סטודנטים ערבים בכיתה באוניברסיטה. לאחר מכן, הם חוזרים ללמד במערכות חינוך נפרדות שבהן שוב התלמידים לא פוגשים זה את זה. בנוסף, מורים רבים חסרים את הכלים בהתמודדות עם רגשות ועמדות שמביעים התלמידים ושיוכלו למנוע התגברות של עמדות גזעניות אשר מהוות סיכון ממשי למרקם החברה בישראל.
על הממשלה הבאה לוודא שהמוסדות להכשרת מורים בכלל מגזרי החינוך אכן עומדים בחובה להקנות למורי העתיד ידע וכלים להתמודדות בחברה מרובת שסעים, תוך שימת דגש על חינוך לחברה וחיים משותפים. על משרד החינוך לממש את ההתחייבות שלו לתת כלים למנהלים לגבות מורים שינהלו דיונים מורכבים בכיתה, וכן לעודד עבודה של מורים ערבים בחינוך העברי – ולהיפך. זאת, מתוך הבנה כי אין דרך טובה יותר לקדם חברה משותפת ממגע ישיר ומהיכרות מעמיקה שיוצרים חיי היום יום.

התשתיות המוזנחות ביישובים הערבים מסכנות חיים – בכבישים הצרים מדי אין שוליים, אין מרחב לטעויות. המדרכות הרבות שחסרות גורמות להולכי רגל ללכת על הכביש ולסכן את חייהם. התשתיות המוזנחות הן אחד הגורמים המרכזיים לכך ש30% מההרוגים בתאונות הדרכים הם ערבים! (כמעט כפול משיעורם באוכלוסיה – כ-18%). זו לא גזירה משמיים – הממשלה חייבת לקחת אחריות. עוד רגע בחירות ואנו פה כדי להזכיר: #יש_מה_לעשות!

אז מה צריכה לעשות הממשלה הבאה?

🟢לתקצב שיפור תשתיות!
יש תוכנית ממשלתית קיימת שיכולה לשפר את רמת התשתיות ביישובים הערבים – היא לא מציעה פתרון כולל, אבל מבטיחה שב10 שנים הקרובות יבוצעו כ-3 פרויקטים בכל יישוב בממוצע. מתוך העלות הכוללת שלה, כ-20 מליארד ש”ח – מתוקצבים מיליארד אחד. כצעד ראשון לפתרון – המדינה חייבת להעביר את כל התקציב הנדרש.

🟢לאפשר תחבורה ציבורית
הזכות לתחבורה ציבורית נמנעת ממאות אלפי אזרחים ערבים, שאוטובוסים בכלל לא מתקרבים לשכונה שלהם. למה זה קורה – גם בערים ערביות גדולות? כדי שאוטובוס יעצור הוא חייב תחנה (לפי תקנות משרד התחבורה), אבל איך תהיה תחנה כשאין מדרכה? ברבות מהשכונות הערביות חסרות מדרכות, ובגלל העלויות הגבוהות וחסמי התשתיות לא נראה שהן יוקמו בעתיד הנראה לעין. בינתיים סטודנטים לא יכולים לנסוע ללימודים, נשים לא יכולות להגיע לעבודה – כלומר בנוסף לפגיעה בזכותם הבסיסית של האזרחים לנוע בחופשיות ולשוויון בנגישות לשירותים, המשק גם מפסיד ככה מיליארדים. יש פתרון – שירות בהינף יד, כמו במוניות שירות, ולהקים תחנות של עמוד בצידי הדרך. הוא לא מושלם – אבל הטוב ביותר ברמה המיידית, ובמקביל חשוב להשקיע באופן ארוך טווח בתשתיות תחבורה ביישובים הערבים. לכן, המדינה חייבת לאפשר זאת – ולשנות את התקנות בהתאם.

🟢לאפשר לרשויות הערביות לבצע פרויקטי תשתיות בעצמן – בדיוק כמו הרשויות היהודיות!
כל רשות במדינה שרוצה לתקן קטע כביש, כיכר או צומת – יכולה לגשת לקול קורא של משרד התחבורה, ויתכן ותקבל מימון – של כ-80% מעלות הפרויקט. חוץ מהרשויות הערביות! להן אסור לגשת, בגלל שהן שייכות לתוכנית אסטרטגית (אותה תוכנית שהתייחסנו אליה קודם בפוסט). את המציאות הזו חייבים לשנות – הרשויות הערביות יודעות הכי טוב מה צריך לתקן בשטחן.

 

כשהחיים הופכים ליותר יקרים – החלשים ביותר משלמים את המחיר! בשנה האחרונה המדד עלה בכמעט 5% – וכולנו מרגישים את זה בחשבון הבנק. אבל את המחיר הכבד ביותר משלמים המוחלשים ביותר: חצי מהמשפחות הערביות חיות מתחת לקו העוני, כולל 58% מהילדים הערבים (לעומת 21% מהילדים היהודים).
#יש_מה_לעשות: המדינה חייבת לקחת אחריות – להיאבק בעוני ולצמצם את הפערים!
3 דברים שהממשלה הבאה יכולה לעשות – כדי לסייע לאזרחים הערבים להתמודד עם יוקר המחיה:

🟢לשפר את התחבורה הציבורית ביישובים הערבים

יוקר המחיה הולך וגובר וההוצאות של המשפחה הערבית רק עולות: אם ב-2004 ההוצאה החודשית הממוצעת היתה 7,000, ב2017 היא היתה כבר 9000 (לפי סקרי אגודת הגליל) וב-2019 הגיע ל-13,000! ההוצאה על תחבורה עלתה במיוחד: מ־862 ש״ח ל-1,985 (בין השנים 2004 ל-2017). מה יכול לעזור? תחבורה ציבורית איכותית ואמינה ביישובים הערבים, שתאפשר לוותר על הרכב הפרטי היקר. לצערנו, זה ממש לא המצב ביישובים הערבים – ואת המציאות הזו אפשר לשנות. למשל, אפשר להכניס יותר קווים לשכונות הצפופות – על ידי שימוש ברכבים קטנים יותר שעוצרים “בהינף יד”, לפי המודל של מוניות שירות.

🟢להעלות את שיעור התעסוקה: לתגמל ספקים שמעסיקים עובדים ומנהלים ערבים

תעסוקה היא כלי הכרחי כדי להיחלץ מהעוני, ולעומת זאת אבטלה מובילה לעוני, אי ביטחון תזונתי, אלימות ופשיעה. אבל כרגע לא רק ששיעורי האבטלה בחברה הערבית גבוהים יותר (רק 42.5% מהנשים מועסקות ו-70% מהגברים), גם השכר בקרב העובדים נמוך יותר: השכר החודשי הממוצע של גברים ערבים הוא 8,829 ש”ח – חצי מזה של גברים יהודים (15,619 ש”ח). עובדים ועובדות יהודים.ות עם תואר ראשון מרוויחים 24% יותר מעובדים.ות ערבים.ות. יש מה לעשות – המדינה יכולה להגדיל את שיעור התעסוקה ואת איכות התעסוקה. למשל, כשהמדינה מוציאה מכרז לרכש הממשלתי (אלה מכרזים גדולים ואטרקטיביים), היא יכולה לתעדף ספקים ש- 30% מהעובדים והמנהלים שלהם הינם מן החברה הערבית.

🟢להקים “כלבו זכויות” ביישובים הערבים

סיוע כלכלי הוא כלי חיוני במאבק בעוני וזכות שמגיעה לאזרחים – אבל בחברה הערבית שיעור מיצוי הזכויות נמוך מאוד. פחות מחצי מהזכאים הערבים להבטחת הכנסה מקבלים אותה, ולמרות שיותר מחצי מהמשפחות הערביות חיות בעוני – רק רבע מקבלות קצבה ממשלתית. למה זה קורה? כדי לקבל את הקצבאות צריך לעמוד בתנאים מסוימים, והתנאים הקיימים היום מפלים את האזרחים הערבים. למשל, בעלות על אוטו פוסלת אותך מלקבל קצבאות מסוימות – אבל אזרחים ערבים עניים רבים הם בעלי מכוניות, לפעמים זולות מאד, בגלל שהתחבורה הציבורית ביישובים הערבים מוזנחת ואי אפשר לסמוך עליה. בעיה נוספת, היא שאזרחים ערבים מתקשים להגיע למשרד ממשלתי ביישוב מרוחק או למלא טפסים בשפה העברית. יש מה לעשות – אנחנו קוראים לבחון מחדש את הקריטריונים לקצבאות. בנוסף, יש להקים מרכז מיצוי זכויות במודל של One Stop Shop, בכל אחד מהיישובים המוחלשים באשכול הסוציואקונומי 1-4, ש-95% מהיישובים הערבים שייכים אליהם!

ארגוני הפשע הולכים ומעמיקים את האחיזה שלהם ברחוב הערבי – עוד ועוד צעירים וחפים מפשע משלמים בחייהם: רק מתחילת השנה נרצחו 77 אזרחים ערבים, והמצב רק מתדרדר – אם ב-2013 נרצחו 56 אזרחים ערבים, ב-2021 כבר נרצחו 126.
זו לא גזירה משמיים – הממשלה חייבת לקחת אחריות. עוד רגע בחירות ואנו פה כדי להזכיר: #יש_מה_לעשות!
אז מה צריכה לעשות הממשלה הבאה?

🟢איפה המשטרה?

חייבים לייעל את האכיפה ולמצות את הדין עם העבריינים: לא יתכן שכל כך הרבה רוצחים יסתובבו חופשיים! ידעתם שאחוז פענוח התיקים גבוה פי 2 כשהנרצח יהודי (58% פענוח תיקי רצח יהודים ב-2019) לעומת כשהנרצח ערבי? (30% בלבד – לינק בתגובות). מבקר המדינה בעצמו ציין שהמשטרה חייבת להראות שיפור בנושא.

🟢חייבים לייבש את מקורות המימון של ארגוני הפשע.

מה זה אומר? אחד מהצינורות המרכזיים שמזרימים כספים רבים לארגוני הפשע הם ההלוואות של השוק האפור. החברה הערבית סובלת מעוני וגם ממצוקת אשראי – כלומר, לאזרחים ערבים יש קושי רב יותר לקבל הלוואות ומימון בנקאי, שלא לדבר על משכנתאות לרכישה או בניה של בית, ולכן נאלצים לפנות, בלית ברירה, להלוואות בשוק האפור – שמפרנס ומחזק את ארגוני הפשע. כאשר האזרחים הערבים לא מצליחים להחזיר את החוב עם הריבית המבוקשת, חייהם וחיי הסובבים אותם עומדים בסכנה – וכך גם חפים מפשע עלולים להירצח. כדי לעצור את כדור השלג הזה, חייבים לטפל בגורמי העומק לאלימות ולפשיעה – לטפל במצוקת האשראי בחברה הערבית.

🟢להציע מסגרות לצעירים – לא להפקיר אותם כטרף קל לארגוני הפשע!

בחברה הערבית 38% מהצעירים (בני 18-19) מוגדרים כ”חסרי מעש” (נכון ל-2019) – אינם עובדים ואינם לומדים, ו-43% מהצעירות באותו הגיל. איזה עתיד מחכה להם? הם מהווים טרף קל עבור ארגוני הפשע, שמאתרים אותם בקלות כדי לגייס אותם לשורותיהם. את המציאות הזו אסור לקבל, חייבים לעזור לאותם הצעירים והצעירות! יש להנגיש באופן מיידי מסגרות מתאימות – שעונות על הצרכים הייחודיים שלהם ומחזקות את זהותם הלאומית והאישית, את שייכותם ליישובים שלהם ולחברה שלהם (אלמנטים אלו נמצאו כמקטינים מעורבות בפשיעה ואלימות).

מחירי הדיור ממשיכים לשבור שיאים, משבר הדיור רק מחמיר – ובינתיים ממשלות מתחלפות, הבטחות נשמעות, והאזרחים ממשיכים לסבול! משבר הדיור חמור במיוחד ביישובים הערביים, שסובלים מאפליה בדיור ובקרקעות עשרות שנים. יותר ויותר צעירים מתקשים להתחתן או להקים משפחה, מאחר שבחברה הערבית מקובל שזוגות מתחתנים רק לאחר השגת הבית. רגע לפני הבחירות אנחנו מזכירים: #יש_מה_לעשות! מצב הדיור ביישובים הערביים יכול להיראות אחרת, והממשלה הבאה יכולה לשנות את המצב.
איך?

🟢להשקיע תקציבים בתכניות מפורטות

ברשויות הערביות קיימים שטחים בהיקף של כ-70 אלף דונם שעליהם ניתן לבנות כ-280 אלף יחידות דיור! אבל התהליך תקוע, כי לשטחים רבים אין “תכנית מפורטת” – שלב תכנוני שבלעדיו אי אפשר לבנות כחוק. לוקח פי 3 זמן לאשר תכנית מפורטת ביישובים הערביים! 8 שנים בממוצע, לעומת שנתיים וחצי ביישובים יהודיים, לפי ממצאי המחקר שלנו ושל מעל”א (לינק בתגובות). הממשלה הבאה צריכה לפתור את ה”פקק” הזה: לפתור את החסמים המעכבים, ולהעביר את התקציבים שיועדו לתכניות המפורטות.

🟢להציע פתרון דיור למחוסרי קרקעות

למרבית התושבים ביישובים הערביים אין קרקעות בבעלותם – מה שיוצר בעיה קשה. למה? ביישובים היהודיים יש קרקעות רבות בבעלות המדינה, והיא זו שמשווקת עליהן דירות לאזרחים. אבל ביישובים הערביים הרוב המוחלט של הקרקעות הן בבעלות פרטיות ולא בבעלות המדינה – לכן למי שאין בבעלותו קרקע, אין פתרון. בנוסף, כמעט לא קיים בהם שוק שכירות – מה שמוביל יותר ויותר משפחות ערביות לעבור לגור ביישובים יהודיים. יש מה לעשות: הממשלה הבאה יכולה וצריכה להרחיב את תחומי השיפוט של הרשויות המקומיות הערביות. כך יתווספו לתחומן קרקעות מדינה, שיאפשרו שיווק יותר דירות וקרקעות למגורים.

🟢ביטול חוק קמיניץ והסדרת בנייה ללא היתר

עשרות שנים של אפלייה והזנחה בתכנון אילצו אלפי משפחות ערביות לבנות ללא היתר, והביאו למצוקה קשה – מעל 130 אלף אזרחים מרחפת סכנת הריסת בתים, קנסות והפללה. מדיניות זו הוחמרה ב-2017 עם חקיקת “חוק קמיניץ”, שהחריף את האכיפה. יש פתרון: מחקר שלנו מצא שרוב הבתים הלא מוסדרים (כ-66%) נמצאים בתחום של 10 יישובים בלבד! (לינק למחקר – בתגובות). אם הממשלה הבאה תעביר תקציבים לקידום המצב התכנוני בעשרה יישובים בלבד, רוב הבנייה הלא מוסדרת תיפתר. בנוסף, 87% מהבתים שאינם בעלי היתר – נמצאים בתוך גבולות תוכנית המתאר של היישוב. יש מה לעשות – הממשלה חייבת לשים את בעיית ההסדרה בראש סדר העדיפויות. לפני ששולחים דחפורים ופקחים – לתקצב ולקדם פתרונות תכנוניים.
Silence is Golden