יום האדמה ה -47

החברה הערבית מציינת את יום האדמה ה-47, שהחל בשנת 1976 במחאה על קרקעות שהמדינה הפקיעה מבעליהן והפך לאחד האירועים המשמעותיים ביותר במאבק של האזרחים הערבים למען שוויון – ולסמל להתנגדות לאפליה ודיכוי.

השבוע, אחרי שמאות אלפים יצאו בחודשים האחרונים לרחובות וקראו לדמוקרטיה במחאה חסרת תקדים – עלינו לזכור ולהזכיר: אין דמוקרטיה בלי שוויון מלא. לכולם. בימים אלו, כאשר מתגבש החזון של מחנה השוויון הליברלי, חשוב גם לזכור: מאבק משותף הוא הכוח שלנו, והוא חייב לכלול גם את המאבקים הבוערים בחברה הערבית – כמו המאבק לשוויון בקרקעות.

אז מה בעצם קרה ביום האדמה?
ב-30.3.76, הכריזו האזרחים הערבים על שביתה מחאה ארצית ויצאו להפגין במחאה על הפקעת 20,000 דונם של אדמות באזור היישובים עראבה, סחנין ודיר חנא שבגליל. הקרקעות הופקעו מבעליהן הערבים כחלק מהתוכנית ל"ייהוד הגליל". כוחות הצבא והמשטרה שהגיעו כדי לדכא את המחאה, הרגו שישה מפגינים ערבים והמחאה מצוינת מאז מדי שנה בצעדות ובהפגנות.

במהלך עשרות השנים שחלפו, אדמות רבות הופקעו מיישובים ערביים שוב ושוב וגם היום האזרחים הערבים עדיין סובלים מהיעדר שוויון בהקצאת אדמות וממדיניות מפלה. לאורך השנים הקימה ישראל רק 7 יישובים ערביים לעומת 700 ישובים יהודיים (!), כ-100,000 אזרחים ערבים חיים בכפרים שהמדינה מסרבת להכיר בהם ולמרות שנים של הכנת תכניות בנייה ומתאר ליישובים הערביים, בתהליך איטי שבסופו מאושרות תכניות חלקיות בלבד, תושבים רבים עדיין לא יכולים לבנות את בתיהם כחוק. זו לא טעות, זו מדיניות שהובילה למצוקת דיור קשה, לבנייה ללא היתר ולחיים תחת איום מתמיד של הרס בתי המגורים.

בשביל לצעוד יחד אל עבר עתיד של שוויון, צדק ושותפות, אנחנו חייבות וחייבים להכיר בהיסטוריה ולפעול כדי לתקן את העוול המתרחש גם בימים אלה. אתם יכולים להיות חלק מהשינוי.