יום הנכבה: להכיר בעבר, לפעול לתיקון

מסגד שהוסב לנגריה, בית שהפך ללול, בית קברות שסובל מהזנחה וטחנת קמח אחת. זה מה שנשאר היום מהכפר לג׳ון (אל לג׳ון) שתושביו גורשו ממנו ועל אדמותיו נבנה קיבוץ מגידו.
בכפר אל לג׳ון חיו כ- 1,300 בני אדם והוא היה שוקק חיים. היו בו שני מסגדים, שוק, מרכז בריאות, שש טחנות קמח, חאן וחנויות רבות. לפי התיעוד באתר ארגון זוכרות, תושבי הכפר עסקו בגידול דגנים, ירקות והדרים. כל זה הפך להיסטוריה ב- 1948.

בזמן שרוב הציבור היהודי יבלה בפיקניקים וחגיגות ציון יום קום המדינה, יום העצמאות, יצעדו אלפי אזרחים ערבים אל הכפר ההרוס אל לג׳ון, בתהלוכת השיבה שמתקיימת ביום הנכבה ומאורגנת על ידי ועד העקורים. רבים אחרים יסעו לבקר באדמות מהן גורשו משפחותיהן עם קום המדינה. נכבה ועצמאות – היום הזה מכיל שני סיפורים מפוצלים שאי אפשר לנתק אותם זה מזה.

פירוש המילה הערבית נכבה הוא אסון גדול, קטסטרופה. לרוב השימוש בביטוי זה מתייחס לאסון של העם הפלסטיני ולמחיר שנגבה ממנו בשל הקמת המדינה. אמנם 1948 היוותה נקודת שיא, אבל הנכבה היא לא רק אירוע היסטורי אלא מציאות מתמשכת. במהלך השנים אדמות רבות הופקעו – ומופקעות גם בימים אלה, מיישובים ערבים, מהצפון ועד הכפרים הבלתי מוכרים בנגב.

הנכבה היא חלק מהעבר, ההווה והעתיד של כולנו – ערבים ויהודים. בשביל לבנות יחד עתיד של שוויון מלא ושותפות, עתיד בו כולנו נהיה חופשיים, אנחנו חייבים וחייבות להסתכל על העבר, להכיר בעוול – ולפעול למען תיקון.