אירועי אוקטובר 2000 - השבר שחייב תיקון

ראמי ג'רה, בן 21, ג'ת
אחמד אבראהים ג'בּארין, בן 23, מועאוויה
מוחמד אחמד ג'בּארין, בן 18, אום אל פחם
מוסלח חוסין אבּו ג'ראד, בן 19, דיר אל בלח – עזה (נהרג בהפגנה באום אל – פחם)
אסיל חסן עאסלה, בן 17, עראבה
עלאא ח'אלד נסאר, בן 18, עראבה
וליד אבּו סאלח, בן 21, סחנין
עימאד גנאים, בן 25, סחנין
איאד לואבּנה, בן 26, נצרת
מוחמד ח'מאיסי, בן 19, כפר כנא
ראמז בושנאק, בן 24, כפר מנדא
עומר עכאווי, בן 42, נצרת
ויסאם יזבכּ, בן 25, נצרת

סיפורם של כל אחד מההרוגים עצוב וראוי לזכרון – אסיל עסאלה בן ה-17 היה פעיל בארגון "זרעים של שלום" – הוא נורה כשהוא יושב בצד הדרך וצופה באירועים. רמי גרה בן ה-22, נורה בעינו בכדור גומי ממרחק של 15 מטר בלבד, למרות שעמד במרחק 60 מטר מהכביש הראשי ולא סיכן איש.

ראמז עבאס בושנאק, היה צעיר בן 24 מכפר מנדא. אחר הצהריים של ה-3 באוקטובר, כשחזר מעבודתו כסוחר פירות וירקות, החליט להצטרף להלוויה בנצרת של איאד לואבנה, שנהרג יום לפני. ביציאה מביתו ראה שהכפר חסום על ידי מחסום משטרתי. כשהסתובב לחזור לביתו, עלו קולות ירי. ועדת אור קבעה ששוטרים פגעו בבושנאק בראשו. הוא מת באותו יום. שבוע לפני כן, כפי שמשפחתו סיפרה בראיון לעיתון, הגיע לביתו עם מפת תכנון והראה להם את הבית שתיכנן לבנות באדמתו בכפר.

אלו מספר דוגמאות בלבד, ישנם עוד חללים רבים – ומאחורי כל אחד מהם משפחה מרוסקת, חברים, קהילה שלמה.

לתקן את השבר

ה-1 באוקטובר הוא יום משמעותי בעיצוב זהות האזרחים הערבים ובהיסטוריה של המרחב המשותף בו אנו חיים, ולכן חשוב שגם האזרחים היהודים יכירו אותו וילמדו עליו. תיקון השבר קריטי עבור האזרחים הערבים ועבור כל האנשים שחיים פה, ובלעדיו אי אפשר יהיה לבנות כאן את החברה המשותפת עליה אנחנו חולמים. הסדרת היחסים בין המדינה לאזרחים הערבים מחייבת גם התקדמות בתהליך השלום וסיום הכיבוש. אנו בעמותת סיכוי קוראים לקובעי המדיניות ללמוד מהאירועים ולפעול בדחיפות לתיקון השבר, ליישם את המלצות ועדת אור במלואן ולהכיר בזכותם של האזרחים הערבים לשוויון – הן במישור החומרי והן במישור הזהותי-סמלי.

ועדת אור קבעה, לדוגמה, כי יש לטפל באפליית האזרחים הערבים בקרקעות ודיור בדחיפות ולהקצות קרקע לבנייה בחברה הערבית, כמענה לצרכים לגיטימיים של גידול טבעי. למרות זאת, עד היום האזרחים הערבים נאבקים באפליה תכנונית, בהריסת בתים ובסנקציות כלכליות קשות. יש לעצור את הכפייה של האכיפה ולפתור את הסדרת הבנייה על ידי פתרונות תכנוניים והידברות עם מנהיגי החברה הערבית. ועדת אור קבעה בנוסף כי על רשויות השלטון לתת מקום נרחב יותר לזהות הערבית הקולקטיבית בחיים הציבוריים, מטרה שאנו בעמותת סיכוי פועלים כל יום לקדם. יש ליישם המלצה זו בדחיפות, ולעצור את המגמה ההפוכה והמסוכנת שהובילו הממשלות האחרונות – חקיקת חוק הלאום וההסתה הקשה נגד אזרחים ערבים ונבחריהם, בהנהגת בכירים בשלטון וראש ממשלה מכהן.

איך עיצבו האירועים ודור שלם?

קראו פה, את סיפורה של סג'א כילאני – "בגיל 16, הבנתי שאני קודם כל פלסטינית".
קראו פה, את סיפורה של סנאא חמוד – "באותם ימים, שהרגישו כמו נצח – הכל השתנה"
קראו פה, את את סיפורו של איימן נחאס -"הערנו את חיפה בהפגנה שקטה של דגלים שחורים"

לקריאה נוספת

"מעקב אור" – מעקב שלנו בסיכוי אחר יישום החלטות וועדת אור, ארכיון של מסמכים ומאמרים
לדו"ח המלא של ועדת אור
"אוקטובר 2000 – משפט ופוליטיקה בפני ועדת אור", נייר עמדה של מרכז עדאלה