סיכוי-אופוק לשוויון ושותפות (ע"ר)

אלימות ופשיעה בחברה הערבית

אנו מקדמים שינוי בגורמי העומק שמכשירים את הקרקע לצמיחת האלימות והפשיעה, ומאמינים כי מחובתה ויכולתה של המדינה להתמודד עימם

אקדח

בקצרה

האלימות והפשיעה בחברה הערבית הן תופעות מדאיגות ומסוכנות הפוגעות פגיעה קשה וממשית בזכות הבסיסית לחיים ושלמות הגוף, בזכות לחיים בכבוד, בביטחון האישי, בתעסוקה, ובאיכות החיים של האזרחים הערבים. תופעת האלימות בחברה הערבית היא תופעה שהתעצמה בעשור האחרון, ושהגיעה לממדים חסרי תקדים. היא לא התפתחה בחלל ריק: האלימות והפשיעה הן תולדה של עשרות שנות הזנחה ואפליה כלפי האזרחים הערבים, בכל תחומי החיים. בסיכוי-אופוק, אנו מגבשים תמונה הוליסטית למצוקות וגורמי העומק שמכשירים את הקרקע לצמיחת האלימות והפשיעה, ושביחד עם מחדלי המשטרה הרבים באכיפת החוק, מאפשרים את התפשטות התופעה והתמשכותה. אנו מאמינים כי בכוחה, באחריותה, ומחובתה של המדינה להתמודד עם גורמים אלו ובכך להביא לחברה בטוחה וצודקת יותר עבור כלל האזרחים והאזרחיות.

  • יותר מ-400,000 כלי נשק בלתי מורשים נמצאים בבתים ביישובים הערביים
  •  56 אזרחים ערבים נרצחו ב-2013, 75 ב-2018, 90 ב-2019, 113 ב-2020 
  • 66% ממקרי המוות האלימים שאירעו בשנת 2020 התרחשו בחברה הערבית – יותר מפי שלושה מחלקם באוכלוסייה (ע”פ בדיקת הארץ)
  • 43% מבני 24-18 בחברה הערבית חיים בעוני – שיעור כפול לעומת החברה היהודית
  •  72% מהעסקים הערבים מדווחים על קשיים לגייס הון, לעומת 35% מהעסקים היהודים – גורם אשר מניע תופעה של לקיחת הלוואות מהשוק האפור
  • נכון לחודש יוני 2022, שיעור הפענוח של מעשי הרצח בחברה הערבית עומד על 24%, בהשוואה ל–66% בחברה היהודית (ע”פ בדיקת “הארץ”)

מה הבעיה?

האלימות והפשיעה הגואות בחברה הערבית מקבלות ממדים של אסון חברתי בשנים האחרונות, שתוצאותיו הקשות משפיעות על כל תחומי החיים. האלימות ואירועי הירי ביישובים הערביים ובערים המעורבות מתרחבים בקצב מדאיג וגובים מחיר כבד, הכולל פגיעות בגוף ובנפש, ברכוש פרטי וציבורי. בעוד שבשנת 2013 נרצחו 56 אזרחים ערבים, ב-2018 מספרם עלה ל-75, ב-2019 ל-90, ב-2020 ל-113 נרצחים וב-2021 ל-126 נרצחים ונרצחות.

כך, בתוך שמונה שנים, יותר מהוכפל מספר הנרצחים בחברה הערבית. בדיקת עיתון הארץ העלתה כי יותר מ-90% ממקרי הירי בשכונות מגורים ו-66% ממקרי המוות האלימים בישראל ב-2020 התרחשו ביישובים ערביים. נתון נוסף המעיד על חומרת המצב הוא שיעור התלונות נגד אזרחים ערבים בתיקי האירוע שנפתחו בידי המשטרה – מתוך כ-162 אלף תיקים שנפתחו ב-2018, בכ-67 אלף החשוד או מי שהוגשה נגדו תלונה היה ערבי. מדובר בכ-42% – יותר מכפול משיעורם של האזרחים הערבים באוכלוסייה.

ירי בנשק חם מפר את שגרת החיים ביישובים הערביים מדי יום, ופוטנציאל השימוש בו מאיים על אזרחים ללא הרף. לפי הערכות, יותר מ-400,000 כלי נשק בלתי מורשים נמצאים בבתים ביישובים הערביים. על פי דוח מרכז המחקר והמידע של הכנסת, ב-82% מעבירות הרצח בישראל שבהן נעשה שימוש בנשק, החשודים היו ערבים; ב-56% מתיקי ניסיון רצח החשודים ערבים; 44% מהאסירים השפוטים למאסר הם ערבים, ומקרב החשודים במעצרים שבוצעו ב-2019, 61% היו ערבים. לדוגמה, על פי נתוני מרכז שומרים, בהתאם לגודל האוכלוסייה, על כל מקרה של ירי בתל אביב-יפו היו 55 מקרי ירי בכפר ברא.

אולם אלימות ופשיעה, בעיות כאובות וחמורות בפני עצמן, הן גם סימפטום לבעיות חמורות אחרות. על מנת להתמודד עם בעיית האלימות המדינה חייבת לטפל בתופעה המסוכנת הזו מהשורש – בראש ובראשונה על ידי פענוח מקרי רצח ואלימות בזמן אמת ומיצוי הדין עם העבריינים, עקירה מהיסוד של ארגוני הפשע על ידי ייבוש המקורות הכלכליים שלהם ובאמצעות אכיפה נוקשה נגד תופעת הנשק הבלתי חוקי. אך בעיקר על ידי טיפול  בגורמי העומק.

+ ועדת אור

ועדת אור, ועדת החקירה הממלכתית שחקרה את אירועי אוקטובר 2000, התייחסה, לדוגמה, עוד בשנת 2004 גם לגורמי הפשיעה בחברה הערבית והראתה,

קראו עוד

בין היתר, כי קיפוח ממסדי בן עשרות שנים בחינוך, ברווחה, בתעסוקה ובשאר תחומי החיים האזרחיים יצר פערים בלתי נסבלים בין היישובים הערביים ליישובים היהודיים – ומשם קצרה הדרך לאלימות ולפשע. ואכן, בנוסף לגורמים פוליטיים וחברתיים, תופעת האלימות והפשיעה מושפעת גם מגורמים כלכליים-חומריים משמעותיים. הקשר בין מחסור בשירותים, במשאבים ובתקציבים, וקשיים כלכליים לבין תופעות של אלימות ופשיעה ידוע בעולם כולו, וגם בישראל. היישובים הערביים נמצאים ברובם הגדול בתחתית הסולם הכלכלי חברתי ו-40% מהצעירים הערבים בגילאי 18-22 מוגדרים “חסרי מעש”, ללא תעסוקה או לימודים (על פי נתוני המכון הישראלי לדמוקרטיה). 43% מהצעירים הערבים בגילאי 18-24 חיים בעוני – פי 2 משיעור העוני בקרב צעירים יהודים (לפי דו”ח המשרד לשוויון חברתי, 2020). יישובים ערביים רבים סובלים מתת-פיתוח, אבטלה נרחבת, מערכות חינוך ורווחה חלשות ותשתיות פיזיות רעועות. כל אלה מהווים כר פורה לצמיחה של תופעת האלימות בחברה הערבית.

פחות

+ גורמי העומק

גורמי העומק עימם יש להתמודד כוללים קושי בגישה לבנקים, בקבלת אשראי ובגיוס הון ומשכנתאות, היעדר אופק ועתיד לחלק גדול מהצעירים הערבים,

קראו עוד

מחסור בתקציבים ובתוכניות חינוכיות, אפליה תכנונית והזנחה של הרשויות המקומיות. על מנת לייבש את מקורות הכוח של ארגוני הפשע יש לצמצם את מספר הצעירים הערבים חסרי המעש, החשופים לסכנת הידרדרות והפיכה ל”חיילים” בשירות ארגוני הפשיעה וכן להפסיק את האפליה בקבלת הלוואות בנקאיות, שדוחפת אזרחים ערבים רבים לשוק האפור המפרנס את ארגוני הפשע. הממשלה כבר הכירה בכל אחד מגורמי העומק הללו, אולם כעת לגבש פתרונות מדיניות, לתקצב ולפעול בנחישות למען מיגורם – בחינוך, בדיור, בתעסוקה ובאשראי.

פחות

+ תופעה עם היסטוריה

חשוב לציין שמצב הדברים הנוכחי הושפע במידה רבה מההיסטוריה של יחסי החברה הערבית והשלטון בישראל -

קראו עוד

החל בממשל הצבאי שהונהג על היישובים הערביים עד שנת 1966, דרך אירועי אוקטובר 2000 שבהם נהרגו 13 מפגינים ערבים בידי המשטרה וכלה בהזנחה ואפלייה ארוכת השנים כלפי הרשויות הערביות, הנמשכת עד היום. כל אלו פגעו אנושות באמון הציבור הערבי במשטרה והביאו לשיא את האכזבה ממוסדות השלטון והממשלה.

בנוסף, לאורך השנים הלך והתרחב חוסר האמון בגורמי האכיפה בשל יחס המשטרה לציבור הערבי כגורם עוין ולא כאזרחים שעליהם יש להגן, כתוצאה מחוסר התפקוד של המשטרה בהתמודדות עם תופעת האלימות והפשיעה. לכל אלו נוסף חוסר אמון שמקורו בשיתוף הפעולה של שב”כ עם גורמים עבריינים בתוך החברה הערבית. גורם בכיר במשטרה צוטט בעבר כמי שטען שהמקור לפשיעה החמורה בחברה הערבית הינה “בסייענים של השב”כ” הנהנים מחסינות וכתוצאה מכך “ידי המשטרה כבולות”. 

כבר בשנת 2003 ועדת אור הצביעה על האופן שבו המשטרה עושה שימוש בכוח מופרז כלפי אזרחים ערבים, למשל בשימוש באמצעים בעלי פוטנציאל קטלני כמו כדורי גומי לפיזור הפגנות. “ניתן לזהות במקרים רבים נטייה, אשר על המשטרה לפעול באופן נמרץ כדי לבערה, להגיב בכוח בעל פוטנציאל קטלני גם להתגרויות שאין בהן אופי מאיים”, נכתב בדו”ח הוועדה. ואכן לאורך השנים מאז פרסום המלצות ועדת אור, ובמקביל לרשלנות המשטרה בטיפול באלימות ופשיעה בחברה הערבית, המשטרה בעצמה נקטה באלימות כלפי הציבור הערבי, במקום להילחם בפושעים עצמם. 

פחות

+ איך אנחנו פועלים

אנו בעמותת סיכוי-אופוק הצטרפנו למאבק נגד הפשיעה והאלימות בחברה הערבית על מנת לרתום את הידע והמומחיות השונה שצברנו לאורך השנים ולפתח פתרונות מעשיים שיש בכוחם להתמודד עם המצב.

קראו עוד

כדי לוודא שהביטחון האישי והקבוצתי של האזרחים הערבים נשמר, אנו פועלים במסגרת המשאבים הקיימים לפיתוח המלצות מדיניות למשרדי הממשלה הרלוונטיים על מנת להתגבר על מחוללי הפשיעה העיקריים בתוך היישובים הערביים. אנו מאמינים כי טיפול ממשלתי בתופעת האלימות בחברה הערבית חייב לכלול טיפול מערכתי הוליסטי בגורמים הישירים והעקיפים אשר הובילו להתפתחות התופעה בחברה הערבית, הכולל עם המשך השקעת התקציבים והמשאבים לפיתוח כלכלי ואורבני ביישובים הערביים, ולקידום שוויון בין החברה הערבית והיהודית בישראל, לצד טיפול משטרתי מיידי ויעיל במקרי אלימות, פענוח, מיצוי דין, איסוף נשק.

פחות

יותר לעומק

+ הרקע לצמיחת תופעת האלימות בחברה הערבית: מדיניות ממשלתית

האלימות והפשיעה בחברה הערבית הן תופעות מדאיגות ומסוכנות הפוגעות פגיעה קשה וממשית בזכות הבסיסית לחיים ושלמות הגוף, בזכות לחיים בכבוד, בביטחון האישי ובתעסוקה של האזרחים הערבים.

קראו עוד

אולם, האלימות והפשיעה בחברה הערבית לא מתרחשות בחלל ריק והיא אינה גזירה משמיים, אלא תוצאה ישירה של מדיניות ממשלתית רבת שנים של הזנחה ואפלייה כלפי החברה הערבית. מרבית האלימות ביישובים הערביים אינה כזו הנובעת מסכסוכי שכנים או התפרצות אלימות מקרית על רקע מריבה, אלא בשל השתלטות של פשיעה מאורגנת על היישובים. מדובר בארגוני פשיעה חזקים, ממומנים היטב ובעלי גישה למאגרי נשק בלתי חוקי בהיקפים גדולים, שמגיע במקרים רבים מהצבא.

כל אלו מתקיימים על רקע היעדר אכיפה משטרתית המונעת טיפול אפקטיבי בסוגייה. לפי בדיקת עיתון “הארץ”, נכון לחודש יוני 2022, שיעור הפענוח של מעשי הרצח בחברה הערבית עמד על 24%, בהשוואה ל–66% בחברה היהודית. בנוסף, רק בחמישה מתוך שמונת מקרי הרצח שפוענחו הוגשו כתבי אישום. בשנת 2021 שיעור הפענוח של מקרי הרצח בחברה היהודית עמד על 80%, ובחברה הערבית על 27% בלבד. מציאות זו היא חלק ממה שהוליד את חוסר האמון בגורמי האכיפה ומקורה, בין היתר, ביחס המשטרה לציבור הערבי כגורם עוין ולא כאזרחים שעליהם יש להגן. חוסר אמון זה החריף עוד יותר בשל שיתוף פעולה של שב”כ עם גורמים עבריינים בתוך החברה הערבית. גורם בכיר במשטרה צוטט בעבר כמי שטען שהמקור לפשיעה החמורה בחברה הערבית הינה “בסייענים של השב”כ” הנהנים מחסינות וכתוצאה מכך “ידי המשטרה כבולות”. 

ארגוני הפשיעה בחברה הערבית התפתחו על בסיסה של הזנחה ארוכת שנים, אשר החלה במנגוני המדינה שיצרו אפלייה כלפי היישובים הערביים בקרקעות ובמשאבים, ומנעו את פיתוח היישובים ואת יכולתם לשגשג ולהציע לתושביהם מרחבים איכותיים וברי קיימא. כך למשל ביישובים ערביים רבים יש מחסור חמור בשירותים חברתיים וציבוריים בסיסיים כמו מתנ”ס, מינהל קהילתי, משחקיות, גני שעשועים או מועדוני נוער אשר קיימים בכל יישוב יהודי. כל זאת בנוסף לחוסר תקצוב של החינוך הבלתי פורמלי לאורך שנים ארוכות.

המחסור הגדול בקרקעות והאפליה בתהליכי התכנון גורמים לכך שגם מחירי קרקע זמינה מרקיעים שחקים, לתשתיות רעועות, צפיפות גבוהה, מחסור בדיור ואזרחים רבים שנגד ביתם עומד צו הריסה לאחר שנאלצו לבנות ללא היתר על מנת לספק קורת גג למשפחתם. הגורמים שהוזכרו, לצד אפליה וחסמים רבים במערכת הבנקאית בכל הנוגע למתן משכנתאות, מאלצים אנשים רבים לפנות לשוק האפור. מצב דברים זה דוחק יותר ויותר אזרחים ערבים לפנות לקבלת הלוואות בשוק האפור, מה שמחזק את ארגוני הפשיעה וגורם למעגל חוזר של הזנחה. עוד על כך בחלק הבא. 

פחות

+ מצוקת האשראי שולחת את האזרחים הערבים לשוק האפור

אזרחים רבים בחברה הערבית מודרים מהמסלולים המקובלים למתן אשראי וגיוס הון ובשל כך נדחקים ללקיחת הלוואות בשוק האפור, המתחזק את ארגוני הפשיעה.

קראו עוד

מצב דברים זה החריף אף יותר מאז פרוץ משבר הקורונה שפגע באופן קשה ביותר בעסקים הקטנים אשר מהווים 96% מהעסקים בבעלות ערבית.

דוגמאות נוספות לפערים בגיוס אשראי ניתן לראות בנתונים הבאים: רק ל52% מהאזרחים הערבים יש כרטיס אשראי, לעומת 89% מהאזרחים היהודים, ל-12% מהאזרחים הערבים אין כלל חשבון בנק (לעומת אחוז בודד בקרב האזרחים היהודים), ורק ל2% יש משכנתאות (לעומת 30% בקרב יהודים לא חרדים).

כך גם בכל הנוגע לעסקים בחברה הערבית, כאשר 72% מהעסקים הערבים מדווחים על קשיים לגייס הון, לעומת 35% מהעסקים היהודים. דו”ח של מרכז המחקר והמידע של הכנסת הראה כי בעוד שהאשראי הבנקאי הממוצע לתושב עומד על קרוב ל- 150 אלף ש”ח, האשראי הבנקאי הממוצע של תושב ערבי עומד על 56 אלף ש”ח בלבד. כלומר, תושב ערבי מקבל רק 37% מהאשראי הבנקאי ביחס לממוצע הארצי. בנוסף, הריבית הניתנת למבקשי אשראי מהחברה הערבית גבוהה ב-0.3%.

הדבר נכון לא רק ביחס לעסקים פרטיים המבקשים לגייס הון, אלא גם בכל הנוגע לשוק הדיור: בשנת 2017 פורסם מחקר של בנק ישראל אשר לפיו פחות מ-2% מהמשכנתאות מגיעות לחברה הערבית. לנתון זה יש גם השפעות חמורות על שוק הדיור, המובילות לכך שצעירים ערבים לא מצליחים לקבל מימון לבניית דירה למגורים בישובים שלהם, דבר המוסיף על מצוקת הדיור.

בעלי עסקים קטנים רבים נרתעים מלפנות לבנקים לצרכי מימון, בין השאר בגלל חוסר ידע או חוסר אמון במערכת. בנוסף, התשתיות הגרועות ביישובים הערביים מותירות חלק לא מבוטל מבעלי העסקים הקטנים הערבים ללא אפשרות לבצע פעולות מול הבנקים. לצד זאת, בחברה הערבית קיים פער מיומנויות בכל הנוגע לשימוש בכלים דיגיטליים, עליהם הבנקים נוטים להסתמך. לאור זאת, סגירת סניפי בנק ברחבי הארץ וההסתמכות על דיגיטציה במקום שירות אנושי פוגעת במיוחד בציבור הערבי.

הקושי המתואר בגישה לבנקים, בקבלת אשראי, גיוס הון ומתן משכנתאות, מניע לבסוף תופעה של לקיחת הלוואות מהשוק האפור המופעל על ידי ארגוני הפשיעה, שהפכו למעין בנקים אלטרנטיביים אליהם פונים בהיעדר ברירה. ארגוני הפשיעה מפעילים מערך של גביית חובות תוך שימוש באיומים, סחיטת דמי חסות ולעתים שימוש באלימות מסכנת חיים. אנו בסיכוי-אופוק מאמינים כי באחריותה ובכוחה של המדינה לטפל במצוקה והאפליה בתחום מתן האשראי לאזרחים הערבים, המהווה אחד מגורמי העומק לאלימות והפשיעה ולהביא בכך לחברה חזקה בטוחה יותר.

פחות

+ ארגוני הפשיעה מגייסים צעירים חסרי השכלה ועבודה

הקשר בין תעסוקה והיעדר תעסוקה לפשיעה ואלימות מוכר וברור.

קראו עוד

אדם אשר נפלט משוק התעסוקה סובל מהשפעות פסיכולוגיות, כלכליות וחברתיות קשות אשר עלולות להניעו לנקוט בהתנהגויות אלימות כלפי עצמו, סביבתו וקהילתו לא כל שכן לבצע פשעים כלכליים על מנת להבטיח את שרידותו הכלכלית. לפי נתוני “בלדנא”, מחצית מהנרצחים הערבים בעשור האחרון הם צעירים מתחת לגיל 30.

ואכן, כשבוחנים את מציאות חייהם של הצעירים הערבים, מגלים תמונה מטרידה של מצוקה שמסלילה אותם לעולם הפשע. לפי נתוני המכון הישראלי לדמוקרטיה, 40% מהערבים הצעירים בני 22-18 מוגדרים כ”חסרי מעש”, כלומר שאינם לומדים או עובדים. בנוסף, 43% מהצעירים בחברה הערבית, בני 24-18, חיים בעוני – מדובר בשיעור כפול ביחס לחברה היהודית. בנוסף, ישנם פערים אדירים בין החינוך בחברה הערבית ליהודית, אף אוניברסיטה לא קמה בעיר ערבית ומחקר של המכון הישראלי לדמוקרטיה (עמ’ 30) מראה כי חוסר שליטה בעברית, השכלה נמוכה ופער בכישורים רכים המכשירים צעירים לכניסה לשוק התעסוקה הם מנבאים של “חוסר מעש”.

מצב דברים זה אף הוחמר בעקבות משבר הקורונה. דמי אבטלה הפכו למנת חלקם של צעירים רבים, אולם גמלת אבטלה ניתנה לאזרחים מתחת לגיל 20 רק בכפוף לפטור משירות צבאי. זהו קריטריון המפלה את הצעירים הערבים, אשר משתלבים בגיל צעיר יותר מהצעירים היהודים בשוק התעסוקה. למרות שיעורי האבטלה הגבוהה בקרב צעירים ערבים רבים, רבים אינם זכאים לדמי אבטלה ונותרים בפועל, ללא הכנסה כלל. הדבר מהווה סכנה לכניסה למעגלי העוני, אשר ממנו הפיתוי לכניסה לפשיעה גבוה.

בנוסף, ביישובים ערביים רבים יש מחסור חמור במרחבים ציבוריים חברתיים כמו מתנ”ס, מינהל קהילתי, או מועדוני צעירים. כתוצאה, רבים משוטטים ברחובות ונחשפים לסכנות שונות, בשלב כל כך קריטי של החיים, בו צעירים אחרים מתכננים את הקריירה ומשתלבים בשוק התעסוקה. גורמי הפשיעה נהנים מהשוטטות של הצעירים, ופועלים לגייס אותם למנגנוני הארגון כ”חיילים”.

כל אלו הינם תוצר של שנים של הזנחה של היישובים הערביים – בתשתיות, בחינוך ובנגישות להשכלה גבוהה ולמרכזי תעסוקה. אנו בסיכוי-אופוק מאמינים כי על המדינה לפעול לשלב את הצעירים הערבים במסגרות פורמליות של תעסוקה, לימודים גבוהים והכשרות מקצועיות וליצור עבורם אופק תעסוקתי איכות.

פחות

+ אלימות כלפי נשים

רצח נשים הוא נקודת קצה בקשת רחבה של גילויי אלימות המתקיימים בחברה בישראל, ובחברה הערבית בפרט.

קראו עוד

שיעור האלימות כלפי נשים בחברה הערבית הוא מדאיג – בשנת 2020 נרצחו בישראל 23 נשים, מתוכן 16 נשים ערביות (לפי גלובס). כלומר, כ-70% הנשים שנרצחו בישראל בשנת 2020 היו ערביות. 

לפי מרכז המחקר והמידע של הכנסת, שליש מהנשים שנרצחו הגישו תלונות במשטרה. נתון זה מעיד כי גם כשנשים בוחרות לפנות לרשויות מתוך תקווה שיגנו עליהן, המשטרה כושלת בתפקידה. בנוסף, כמחצית מהנשים שנרצחו בידי בני זוגן היו מוכרות לשירותי הרווחה, וכמה מהן נרצחו לאחר שחזרו מהמקלט. נתונים אלו מעידים כי המענים המוצעים לנשים נפגעות אלימות בידי שירותי הרווחה אינם מספקים. 

מצב דברים זה חמור עוד יותר עבור נשים ערביות – ישנם רק שלושה מקלטים המיועדים לנשים ערביות והם מלאים עד אפס מקום ושיעור הפענוח של תיקי רצח של נשים ערביות הוא כמחצית מהפענוח של נשים יהודיות (לפי שאילתא שהוגשה על ידי ח”כ עאידה תומא-סלימאן לגבי 39 תיקי רצח נשים בין 2016-2018). כיום, ניתן להניח שהמצב חמור אף יותר לאור מגפת הקורונה, שבה זינק מספר הדיווחים על אלימות במשפחה במאות אחוזים.

אנו בסיכוי-אופוק קוראים למדינה לשנות בדחיפות את המדיניות לטיפול הרשויות באלימות כלפי נשים ערביות, ולבער אותה מהשורש. על המדינה לבנות עוד מקלטים לנשים, לפתוח תוכניות לטיפול בגברים אלימים ולהקים גוף מקצועי ארצי לטיפול באלימות במשפחה בחברה הערבית, תוך התאמתו לצרכיה הייחודיים.

פחות

איך אנחנו משפיעים?

+ אכיפה וטיפול יעיל ומיידי באירועי אלימות!

בעקבות מחאה המונית שבמסגרתה יצאו להפגין עשרות אלפי אזרחים ערבים, בחודש אוקטובר 2019 הקים משרד ראש הממשלה צוות מנכ"לים

קראו עוד

ובו נציגים של משרדי ממשלה אשר מעורבים בקידום פתרונות לבעיית האלימות והפשיעה, בהם המשרד לביטחון פנים, משרד העבודה והרווחה, משרד ועוד. הצוות עבד בשיתוף פעולה עם ועד ראשי הרשויות וארגוני החברה האזרחית, בהם עמותת סיכוי-אופוק. במסגרת עבודה זו, אנו בעמותת סיכוי-אופוק יחד עם ועד ראשי הרשויות הערביות ניסחנו המלצות מפורטות אשר יסייעו בידי הצוות הבינמשרדי למיגור האלימות והפשיעה בחברה הערבית.

ישנם גורמי עומק רבים לפשיעה הגואה בחברה הערבית, אליהם התייחסנו בהרחבה בסעיפים המפורטים מטה. אולם, בבסיס ההתמודדות עמם עומדת הדרישה למדינה לקחת אחריות על התפתחות תופעת האלימות והפשיעה בחברה הערבית ולשפר את האכיפה והטיפול המיידי בהם.

המשרד לביטחון פנים הוא המשרד האחראי לביטחונם של אזרחי ישראל הערבים והוא צריך להיות בעל המונופול על הכוח – לא ייתכן כי אזורים שלמים בשטח המדינה יהיו בשליטה של ארגוני פשיעה. לקיחת אחריות הינה שלב ראשון והכרחי בדרך לפתרון ראוי, מכבד והוליסטי לתופעה, ותסייע ברקימת יחסי אמון ושיתוף פעולה בין האזרחים הערבים לרשויות האכיפה.

המשרד לביטחון פנים אחראי על משטרת ישראל, שהיא הגוף המוסמך היחידי שיכול לטפל בבעיה באופן יעיל ותפקידה להבטיח את הזכות לחיים וביטחון – זכות בסיס ממנה צומחות שאר זכויות האזרחים. על מנת להשיג מטרה זאת, על גורמי האכיפה לפעול נגד ארגוני הפשיעה שהשתלטו על יישובי החברה הערבית.

לפי בדיקת עיתון “הארץ”, נכון לחודש יוני 2022, שיעור הפענוח של מעשי הרצח בחברה הערבית עמד על 24%, בהשוואה ל–66% בחברה היהודית. בנוסף, רק בחמישה מתוך שמונת מקרי הרצח שפוענחו הוגשו כתבי אישום. בשנת 2021 שיעור הפענוח של מקרי הרצח בחברה היהודית עמד על 80%, ובחברה הערבית על 27% בלבד. מציאות זו הולידה חוסר האמון בגורמי האכיפה ומקורה, בין היתר, ביחס המשטרה לציבור הערבי כגורם עוין ולא כאזרחים שעליהם יש להגן. חוסר אמון זה החריף עוד יותר בשל שיתוף פעולה של שב”כ עם גורמים עבריינים בתוך החברה הערבית. גורם בכיר במשטרה צוטט בעבר כמי שטען שהמקור לפשיעה החמורה בחברה הערבית הינה “בסייענים של השב”כ” הנהנים מחסינות וכתוצאה מכך “ידי המשטרה כבולות”.

בעבר המשטרה הצליחה לפעול לצמצום האלימות בערים יהודיות שסבלו מפשיעה נרחבת כמו נתניה, והיא אף מצליחה לפעול בנחישות ביישובים הערבים כאשר הנפגעים מירי הם שוטרים או יהודים. כך למשל, כאשר ניידת נקלעה לקרב יריות בטירה, חשודים אותרו ונעצרו בתוך 24 שעות.

על כן אנו בסיכוי-אופוק מאמינים כי בכוחה לעשות זאת גם ביישובים הערביים. זאת, באופן המותאם לצרכים של החברה הערבית, הסובלת מצפיפות גדולה, כך שהטיפול בארגוני הפשע לא יסכן אזרחים תמימים.

פחות

+ טיפול מונע ואיסוף הנשק הבלתי חוקי!

הפשע המאורגן בחברה הערבית הפך לקל ומשתלם עבור ארגוני הפשיעה, בעקבות הזנחה ארוכת שנים של המשטרה והמדינה.

קראו עוד

ירי בנשק חם הפך לדבר שבשגרה המפר את שלוות החיים ביישובים הערביים מדי יום, ופוטנציאל השימוש בו מאיים על אזרחים נורמטיביים ללא הרף. לפי הערכות, יותר מ-40,000 כלי נשק בלתי מורשים נמצאים בבתים ביישובים הערביים. בשנת 2020 נעשה שימוש בנשק חם בכ-80% מתוך 82 מקרי הרצח וההריגה של אזרחיות ואזרחים ערבים.

על המשטרה והמדינה לשאת באחריות הטיפול בפשע המאורגן ביישובים הערבים ולאסוף באופן יזום את הנשק הבלתי חוקי הנמצא בהם. מבצעי איסוף נשק וולנטריים שהמשטרה קידמה הוכחו כבלתי יעילים המעבירים מסר לפיהם מדובר באחריות אישית של אזרחים כך למשל לפי עיתון “הארץ” במבצע איסוף הנשק שפתחה המשטרה ב–2017 הושקעו כחצי מיליון שקלים, מרביתם בפרסום, אך בתומו התברר כי נמסרו רק 3 כלי נשק ו–21 אמצעי לחימה. לפי נתוני המשטרה, בשנת 2022 עד חודש יוני נתפסו 60,835 אמצעי לחימה הכוללים בין היתר רובים, מטעני חבלה, אקדחים ועוד. זאת, לעומת 40,175 פריטים שנתפסו באותם חודשים בשנה הקודמת – עלייה של כ-33%. מבצעים מסוג זה הינם חשובים אולם גם הם מהווים טיפה בים האלימות הגואה בחברה הערבית. אנו קוראים למשטרה להרחיב את מבצעי המעצרים והפגיעה בסוחרי הנשק, מתוך הבנה כי איתור ואיסוף כלי הנשק הלא חוקיים היום, משמעותם מניעת הרצח הבא מחר.

פחות

+ טיפול בבעיות העומק, ולא רק בסימפטומים!

התכנון המרחבי הלקוי, הצפיפות, מצוקת דיור הולכת ומחמירה, חוסר ביטחון כלכלי ושירותים חינוכיים וחברתיים דלים - כל אלו הפכו את היישובים הערביים לסיר לחץ והובילו לשגשוג של ארגוני הפשיעה.

קראו עוד

התעצמות מספר הקורבנות בשנים האחרונות הינה סימפטום לבעיות עומק הנוגעות לגורמים כלכליים, חברתיים ותכנוניים בחברה הערבית. אנו מאמינים כי טיפול בתופעה באמצעות הגברת שיטור או אכיפה כלפי ארגוני פשיעה, הינו טיפול הכרחי אולם חלקי בלבד. המאבק באלימות ובפשיעה בחברה הערבית הוא משימה מורכבת, הדורשת בניית שותפויות ומנגנוני תיאום, חלוקת עבודה מסודרת ואיגוד משאבים ברמה המקומית וברמה הארצית.

היעדר ההשקעה הממשלתית ביישובים הערביים ובאזרחים הערבים הובילה להיעדר נגישות למקורות השכלה ותעסוקה ולמחסור באזורי תעסוקה ביישובים ערביים. אלו השפיעו בתורם על שיעור התעסוקה הנמוך בחברה הערבית, ובמקביל לכך אפליה בתחום הפיננסים מייצרת גישה פחותה לקצבאות, להלוואות ולמקורות אשראי ותמיכה ממשלתית היוצרים אי ביטחון כלכלי קיצוני.

הקושי בגישה לבנקים, בקבלת אשראי, גיוס הון ומתן משכנתאות, מניעים לבסוף תופעה של לקיחת הלוואות מהשוק האפור המופעל על ידי ארגוני הפשיעה, שהפכו למעין בנקים אלטרנטיביים אליהם פונים בהיעדר ברירה. ארגוני הפשיעה מפעילים מערך של גביית חובות תוך שימוש באיומים, סחיטת דמי חסות ולעתים שימוש באלימות מסכנת חיים.

סיכוי-אופוק פועלת מול משרדי הממשלה הרלוונטיים על מנת לקדם טיפול עומק בבעיות אלו, החל בשיפור נגישות האזרחים הערבים למערכת הבנקאית, דרך אספקת פתרונות אשראי ומשכנתאות וכלה בהעלאת שיעור התעסוקה בחברה הערבית וקידום הזדמנויות לצעירים.

בנוסף, אנו בסיכוי-אופוק פועלים על מנת שהמדינה תקדם פיתוח מרחבי בילוי ציבוריים בטוחים כמו מתנ”ס, מינהל קהילתי, משחקיות, גני שעשועים או מועדוני נוער אשר קיימים בכל יישוב יהודי. כל אלו יקטינו את נגישות ארגוני הפשיעה לאוכלוסיה הנמצאת בסיכון להידרדרות לחובות כמו צעירים חסרי מעש, משפחות הזקוקות למשכנתא, מהמרים ובעלי עסקים קטנים – ובכך, בין השאר, ייבשו את המקורות התקציביים עליהם ארגוני הפשיעה מסתמכים.
אנו בסיכוי-אופוק מלווים את פיתוחו של מודל הוליסטי, אשר נועד להתמודד עם חוסר האיזון ברשויות הערביות ועם גורמי העומק שהם מחוללי הפשיעה. מודל זה יושם יחד עם שותפינו במיזם Inclusion ועיריית אום אל-פחם בתכנית החירום להתמודדות עם הפשיעה והאלימות בעיר, והיא כוללת התייחסות להיבטים התכנוניים, התעסוקתיים והחברתיים בעיר וכן פיתוח תוכניות ברמת הרשות המקומית למתן מענה לאוכלוסיות פגיעות כמו אזרחים שנמצאים מתחת לרף העוני, צעירים חסרי מעש ונשים. המודל ההוליסטי כולל שלבים שונים לביצוע ומדדי הצלחה ברורים בהתייעצות והוא מיושם בשותפות עם ועדת ראשי הרשויות הערביות, הנהגת הציבור הערבי ומומחים מתחומי הסוציולוגיה, קרימינולוגיה, אנתרופולוגיה וכלכלה. אנו בסיכוי-אופוק מקווים כי בעתיד נוכל לבנות בעזרתו מודל רוחבי שיאפשר לנו לסייע לפיתוחן של תכניות דומות ביישובים ערביים נוספים בישראל.

פחות

שאלות נפוצות



"אין מה לעשות, אולי זאת פשוט תרבות אלימה?"

"הכל מתחיל מהחינוך בבית"

"למה צריך שהממשלה תטפל בזה? זו לא אחריות של החברה הערבית?"

"הרציחות באות רק בגלל נקמה או כבוד המשפחה"

"הערבים לא מוכנים לשתף פעולה עם המשטרה"

"למה אתם אומרים שלטפל רק בארגוני הפשע זה לא מספיק?"

Silence is Golden