סיכוי-אופוק לשוויון ושותפות (ע"ר)

מרחב ציבורי משותף

מרחבים ציבוריים נועדו לשרת את כלל האזרחים, אך למרות שחמישית מהאזרחים הם ערבים, המרחבים האלה מעוצבים ופועלים באופן שאינו מביא לביטוי את הזהות, השפה והתרבות שלהם

בקצרה

מרחבים ציבוריים משותפים הם מרחבים אותם חולקים כל אזרחי המדינה. אלה כוללים בין היתר פארקים וגני טבע, בתי משפט, מוסדות בריאות, מערכת ההשכלה הגבוהה, מוסדות תרבות ואמנות, תחבורה ציבורית ומרכזי מסחר ופנאי. על אף שהמרחבים נועדו לשרת את כלל האזרחים, ולמרות שהאזרחים הערבים מהווים כחמישית מאזרחי המדינה, המרחבים האלה מעוצבים ופועלים באופן שאינו מביא לביטוי את הזהות, השפה והתרבות שלהם. מצב זה מייצר הדרה של האזרחים הערבים, ומשדר להם מסר שהם אינם חלק אינטגרלי ובלתי נפרד מהמרקם החברתי בישראל. הנכחת השפה, התרבות והזהות הערבית במרחב מסמנת את הלגיטימיות של האזרחים הערבים ומשדרת מסר לכל האזרחים שהשפה והחברה הערבית היא חלק טבעי ואזרחי מהמרחב. על כן, סיכוי-אופוק פועלת להפוך את המרחבים הציבוריים בישראל למרחבים משותפים ושוויוניים, שבהם השפה, התרבות והזהות של האזרחים הערבים בישראל, יזכו לנוכחות והכרה ראויה.

  • מתוך כ-2,500 שלטים שנבדקו בבתי החולים הגדולים הארץ, רק 25% תורגמו לערבית
  • ביותר ממחצית מהמוזיאונים שנבדקו בידי סיכוי-אופוק רמת נוכחותה של השפה הערבית נעה בין אפסית לטעונה שיפור
  •  60% מחברות התחבורה הציבורית לא מנגישות את השירות שלהם בערבית בכלל

מה הבעיה?

אנו חיים במציאות של הפרדה בין אזרחים ערבים ויהודים במגורים, בחינוך ובמסגרות חברתיות. הפרדה זו יוצרת חוסר היכרות בין החברות שבתורה מייצרת זרות, פחד וניכור, המקצינים את הדעות הקדומות ומהוות כר פורה להסתה על רקע הסכסוך הלאומי ומאפשרים אפליה של האזרחים הערבים בכל רובדי החיים, כולל במשאבים ובתקציבים. בעשור האחרון ערבים ויהודים נפגשים יותר ויותר בשל השתלבות גדלה של אזרחים ערבים בהשכלה ובמקומות עבודה, ועם זאת מרחבים ציבוריים משותפים כמו פארקים, מוסדות בריאות, מוסדות תרבות ותחבורה ציבורית הם בין המרחבים היחידים שבהם מתקיים מפגש ישיר בין האזרחים הערבים-הפלסטינים לאזרחים היהודים. למרות שהאזרחים הערבים מהווים כמעט חמישית מאוכלוסיית המדינה ולמרות העובדה שמרחבים אלו נועדו עבור יהודים וערבים כאחד, מרחבים ציבוריים עדיין לא מכילים את הגיוון הקיים בחברה, לא  מכירים בשוני של קבוצת המיעוט הילדי הערבי ופעמים רבות הם אינם מונגשים לדוברי השפה הערבית. 

היעדרה של התרבות, הזהות, ההיסטוריה והשפה הערבית, כמו גם הצגה חלקית שלה או שימוש לקוי בה, מנכיחים מציאות של הפרדה ודה-לגטמיציה ובכך מייצרים הדרה ומחיקה של הסמלים והשפה של האזרחים הערבים מהמרחבים המשותפים הללו. מחיקה זו מחזקת את ההפרדה ויוצרת תחושה שלמרחב יש רק בעלות יהודית. הדרת השפה, התרבות והמורשת ההיסטורית של אזרחי המדינה הערבים-פלסטינים מהמרחב מקבעת את יחסי הכוחות בחברה ומנרמלת מציאות של אפליה במשאבים ובתקציבים ומביאה להעמקת הפערים בין הציבור היהודי לערבי ולהגדלת רגשי זרות, ניכור ועוינות. 

חקיקתו של “חוק הלאום” בשנת 2018 פגעה אף יותר במעמדה של השפה הערבית והעבירה לאזרחים הערבים מסר קשה ומדיר. החוק מערער על מעמדם של האזרחים הערבים-פלסטינים כאזרחים שווי זכויות וכמיעוט לאומי יליד, ומבטל את מעמדה של הערבית כשפה רשמית בישראל. מאז חקיקת חוק הלאום התקיימו כמה וכמה מערכות בחירות, במהלכן הגיע לשיאים שליליים חדשים ומדאיגים מפלס ההסתה והדה-לגיטימציה כלפי האזרחים הערבים. נוסף על כך, למרות שבמהלך המשבר הבריאותי במגיפת הקורונה הציבור נוכח כיצד רופאים ערבים ויהודים עובדים זה לצד זה, המשבר הבריאותי והכלכלי שנוצר חשף והדגיש ביתר שאת את היעדר הנגישות של שירותים ממשלתיים וציבוריים בשפה הערבית, ואת האופנים שבהם מחסור זה פוגע באזרחים הערבים באופן יום-יומי. כל אלו מעידים על מציאות מדאיגה מבחינת מעמדה ונוכחותה של השפה הערבית במרחב הציבורי בישראל.

האזרחים הערבים-פלסטינים הם המיעוט הלאומי הילידי היחיד במדינה והם מהווים את המיעוט הגדול ביותר בקרב האזרחים. שפתם מהווה חלק חשוב מהתרבות ומהמרחב, ועד שעבר חוק הלאום בשנת 2018 הייתה זו גם שפה רשמית במדינה. נוכחות שוויונית של השפה הערבית במרחבים הציבוריים חשובה על מנת לקדם מציאות של חברה משותפת המבוססת על הכרה והכלה במקום מציאות של הפרדה ודה-לגיטמציה, ועל מנת לייצר שיח וכבוד הדדי בין הקבוצות החיות כאן, לצד הנכחה של הזהות התרבותית והלאומית הייחודית למיעוט הערבי-פלסטיני הילידי. בקרב האזרחים היהודים בישראל ישנן קבוצות נוספות שעברית אינה שפת אימם. עם זאת, עבור בני קבוצות אלה השפה העברית היא חלק בלתי נפרד מזהותם הלאומית והקולקטיבית, ולכן נוכחותה הבלעדית במרחב הציבורי מאפשרת להם מוקד של הזדהות. לעומתם, עבור האזרחים הערבים, השפה העברית אינה שפת אמם וגם אינה חלק מזהותם הלאומית, ולכן נוכחותה הבלעדית מייצרת עבורם מסר מדיר.

בנוסף, לאזרחים הערבים בישראל עומדת הזכות לקבל מידע ושירות בשפה שלהם – במוסדות מערכת הבריאות, במוסדות התרבות והאומנות, בתחבורה הציבורית, בשערי הגבול הרשמיים של המדינה ובאזורי מסחר ופנאי. הדבר חיוני וחשוב על מנת להנגיש את השירותים שמספקת המדינה לאזרחי המדינה הערבים שמהווים כחמישית מהאוכלוסייה, ששפת אמם אינה השפה העברית ורמת שליטתם בשפה העברית אינה אחידה, במיוחד כשמדובר בילדים נוער וקשישים.

לאור כל זאת, עמותת סיכוי-אופוק מקדמת את הגברת הנוכחות של השפה, התרבות, ההיסטוריה והזהות הערבית במרחב הציבורי, כצעד משמעותי וחשוב למען בניית חברה משותפת ושוויונית. הגדלת נוכחותה של השפה הערבית במרחב חשובה על מנת להעניק שירות טוב יותר לאזרחים הערבים בשפתם, אך יותר מכך – היא מעבירה מסר חשוב במיוחד לכלל החברה. לחברה הערבית הדבר מעביר מסר של קבלה והכרה בנרטיב ובזהות, של היותה חלק בלתי נפרד ורצוי מהמרחב הזה, המכבד את נוכחותה ואת שפתה. עבור החברה היהודית הדבר מעביר מסר לפיו השפה הערבית אינה שפתו של האויב, אלא שפתם של חמישית מהאזרחים, אשר יש להם זכות בסיסית למעמד שוויוני במרחב הציבורי ולשירות. מסר זה הופך למשמעותי במיוחד עם התגברות הנוכחות וההשתלבות של האזרחים הערבים במרחבי התעסוקה, ההשכלה, המגורים והפנאי, ויש לו תפקיד קריטי בהבניית מציאות אחרת מההפרדה הקיימת, ובקידום מגמות שיביאו לחברה משותפת ולשיפור ביחסים בין הרוב והמיעוט הערבי, במקום להחרפתם. 

יותר לעומק

+ מערכת הבריאות חייבת להיות מרחב משותף ושוויוני

בתי חולים הינם מרחבים ציבוריים בעלי חשיבות עליונה עבור כל האזרחים, בשל היותם מוסדות אשר נועדו לספק לאזרחים את הזכויות הבסיסיות ביותר - הזכות לחיים והזכות לבריאות. אל בתי החולים מגיעים מטופלים ובני משפחה על מנת לקבל שירות, בעתות חירום או בשוטף, לעתים ממש במצב של חיים או מוות. בנוסף לשירות שהם מספקים עבור האזרחים, בתי החולים הם אחד ממקומות התעסוקה המשמעותיים ביותר עבור רופאים, מטפלים ואנשי צוות אחרים מקרב החברה הערבית. לפי דו"ח גיוון וייצוג בשירות המדינה לשנת 2021, 20.1% מעובדי מערכת הבריאות הממשלתית הם אזרחים ערבים - ייצוג ההולם את שיעורם באוכלוסיה - ובאופן כללי, 70% מעובדי השירות הציבורי מהחברה הערבית עובדים במערכת הבריאות - שיעור חריג בגודלו ביחס לתת הייצוג הקיים במשרדי הממשלה האחרים.

קראו עוד

להפיכת מערכת הבריאות למרחב משותף ושוויוני יש חשיבות מיוחדת. כך לדוגמה, הנכחת השפה הערבית במרחב ציבורי זה הפכה לאקטואלי במיוחד לאור פרסומים מהשנים האחרונות שלפיהם מעסיקים הורו לעובדיהם הערבים שלא לדבר בשפתם במקום עבודתם, בין אם בשיחות אנשי צוות ובין אם בשיחות עם מטופלים ערבים. היעדרה של השפה הערבית מהמרחב הציבורי מייצרת לגיטימציה לדרישות מעין אלו, אשר עלולות לגרום בסופו של יום להשתקת העובדים הערבים. מול כל אלו, נוכחות של השפה הערבית במרחב הציבורי מבטאת הכרה מוסדית בה וכתוצאה מכך הופכת את השימוש בשפה ללגיטימי ושגרתי.

בשל כל אלו, יש למערכת הבריאות כוח פוטנציאלי רב לקידום הנכחה של השפה הערבית במוסדותיה ובהטמעת ערכים של חיים משותפים וחברה משותפת בישראל. זאת, בייחוד לנוכח התפקיד החיוני של מערכת הבריאות בתוך השירות הציבורי בישראל ובשל שיעור אנשי הצוות הערבים הגבוה הפועל במסגרתה.

בישראל של היום, ההשקעה הממסדית לטובת קידום חברה משותפת והנגשה לשונית לשפה הערבית נוטה להיות אנקדוטלית סביב אירועי “שיא” או מקרי חירום דוגמת מגפת הקורונה. אולם, הנגשת בתי החולים לשפה הערבית הינה בעלת חשיבות מכרעת דווקא בחיי היום יום של האזרחים, על מנת לאפשר מתן שירות שוויוני, הוגן וראוי לאזרחים ערבים, לספק מקום עבודה מכיל והולם עבור אנשי צוות ערבים ולשדר מסר של לגיטימיות, קבלה ושוויון. בעמותת סיכוי-אופוק אנחנו מאמינים כי על בתי החולים ועל מקבלי ההחלטות במשרד הבריאות מוטלת האחריות לייצר בבתי החולים מרחב שוויוני שאינו מדיר את האזרחים הערבים ואת שפתם.

עמותת סיכוי-אופוק פירסמה מחקר שבודק היבטים שונים הדרושים כדי להפוך את מרחב מערכת הבריאות ובתי החולים למרחב משותף ושוויוני ויעסוק בנושאים הבאים: הנגשת השפה הערבית בשילוט בתי החולים, כשירות ותרבות ארגונית, ייצוג ערבים בתקשורת בתחום הבריאות ומדיניות בתי החולים בתחום המאבק בגזענות.

היעדרה של השפה הערבית, נוכחות חלקית שלה או שימוש לקוי בה, משדרים מסר של הדרה והתעלמות מהאזרחים הערבים מהמרחבים המשותפים הללו. הנחת יסוד של עמותת סיכוי-אופוק, היא כי הדרת התרבות, המורשת ההיסטורית והשפה של הציבור הערבי מהמרחב מקבעת מציאות של אפליה, העמקת הפערים והגדלת רגשי זרות וניכור על רקע הקונפליקט הלאומי הממושך.

פחות

+ נוכחות השפה הערבית בתחבורה הציבורית

בשנים האחרונות, בין השאר בזכות פעילות רבת שנים של עמותת סיכוי-אופוק ושל שותפותיה, חל שינוי משמעותית בנוכחות הפיזית של השפה הערבית בשירותי תחבורה ציבורית בישראל. עם זאת, שירותי התחבורה הציבורית ביישובים ערביים עדיין מאופיינים ברמת זמינות ותדירות נמוכה, מגוון יעדי נסיעה מצומצם ורמת תשתיות תחבורה ירודה בהשוואה ליישובים יהודיים בסדרי גודל דומים. תחבורה ציבורית מתפקדת ויעילה המותאמת לצרכי התושבים הינה תנאי לחברה בריאה אשר שואפת להתפתחות כלכלית-חברתית, לצמצום פערים ולקידום תעסוקה וחינוך. תחבורה ציבורית היא זכות ומשאב ששייך ומגיע לכל אזרחי המדינה וכן מרחב ציבורי משותף שיהודים וערבים נמצאים בו יחד.

קראו עוד

חלק בלתי נפרד משירותי התחבורה הציבורית הוא שירותי התכנון והמידע הדיגיטלים והאנושיים. אולם אלו מיועדים ופונים לרוב לקהל דובר עברית בלבד. הנגשת המידע על התחבורה הציבורית בישראל בשפה הערבית – החל מאתרי האינטרנט, דרך האפליקציות בטלפונים ניידים ועד המענה הטלפוני הקולי – לוקה בחסר משמעותי. מחקר שערכנו יחד עם ארגון 15 דקות – ארגון צרכני תחבורה ציבורית בישראל, הראה ש60% מחברות התחבורה הציבורית לא מנגישות את השירות שלהם בערבית בכלל, ורק 13% מנגישות ברמה ״סבירה״ או ״טובה״.

בזמן ביצוע המיפוי התגלה כי חברות התחבורה הגדולות במדינה, סופרבוס, דן ואגד לא נותנות כלל שירות או מידע בערבית, אף שמדובר בחברות שמשרתות ציבור רחב של נוסעים. בהתבוננות על כלל חברות האוטובוסים, רק 41% מהם ניתן שירות במוקד טלפוני נכון ל-2021, ב-29% השירות במוקד הטלפוני היה נגיש בערבית, ב-23.5% לא היה מוקד טלפוני בערבית ובכ-6% המקרים ניתן מענה חלקי בלבד בשפה הערבית. בנוסף, 47% מאתרי האינטרנט של המפעילות היו בעברית בלבד.

משרד התחבורה, והרשות הארצית לתחבורה ציבורית הפועלת תחתיו, הם בעלי הסמכות לקבל החלטות הנוגעות לקביעת תקנות ונהלים כלל-ארציים בתחום הפעלת התחבורה הציבורית ולאכיפתם בפועל. לפי החלטות הממשלה, הנגשת כלל האמצעים למתן מידע בערבית הייתה אמורה להסתיים עד 2016 אך עד הבדיקה שערכנו ב-2021, ההחלטות וההנחיות של משרד התחבורה בנושא זה כמעט שלא יושמו או נאכפו באופן מלא, ולא קיבלו ביטוי במדיניות ובפעילות בשטח של החברות המפעילות שירותי תחבורה ציבורית בישראל.

יחד עם זאת, בעקבות עבודה רבת שנים שלנו ושל שותפינו, חלו שינויים משמעותיים בשנים האחרונות בהנכחת השפה הערבית בתחבורה הציבורית. באמצע 2019, לאחר שנים ארוכות של מאבק מול משרד התחבורה, הושלמה הכנסת השפה הערבית לשלטים הפיזים במערכות התחבורה הציבורית השונות, לרבות אוטובוסים. ולאחר קרוב לעשור של עבודה מול רכבת ישראל, בשנת 2022 נכנס גם שילוט דיגיטלי בערבית לכל תחנות הרכבת. השילוט מתעדכן בזמן אמת ומדווח על תקלות, שינויים בלוחות הזמנים ובתחנות ביניים – מידע חיוני שלא היה נגיש בערבית קודם לכן. עם זאת, מערכת הכריזה של הרכבת וברוב שירותי האוטובוסים עדיין לא מונגשת בערבית, ויש עוד דרך ארוכה עד לנוכחות שוויונית של השפות במרחב הציבורי ועד לתחבורה ציבורית שוויונית ביישובים הערביים והיהודיים.

עמותת סיכוי-אופוק מאמינה כי על השפה הערבית להיות נוכחת בכל ערוצי המידע, להופיע בכל השילוט, השילוט האלקטרוני, אתרי האינטרנט, מערכות הכריזה, תחנות האוטובוס, תחנות הרכבת ושאר ערוצי המידע הקיימים בכל רחבי הארץ וכי באחריות המדינה לדאוג לשירותי תחבורה ציבורית נגישים בשפתם של חמישית מאזרחי ישראל.

פחות

+ הנגשת אתרי תרבות לאזרחים הערבים

לפי נתוני מרכז המידע והמחקר של הכנסת, בישראל פועלים יותר מ-200 מוזיאונים, גלריות ובתי אמנים. במוסדות אלה שמורים אוספים הכוללים מאות אלפי יצירות אמנות ועתיקות מנכסי המורשת התרבותית, ההיסטורית והאמנותית של המדינה. עד היום לא קם אף מוזיאון מוכר בתמיכה ציבורית ביישוב ערבי, אף שלאורך השנים נוסדו ביישובים אלה מוזיאונים וגלריות מקומיות בבעלות פרטית בעקבות יוזמות עצמאיות.

קראו עוד

מוזיאונים הם מרחב ציבורי משותף בעל חשיבות מיוחדת, שנועד להנגיש את אוצרות התרבות והאמנות לכלל האזרחים. מוזיאונים מאפשרים בילוי פורה שתורם להשכלת המבקרים ולהרחבת אופקיהם, בייחוד כשמדובר בילדים ובני נוער, שעבורם ביקור כזה עשוי לתרום להתפתחות האישית והרוחנית. מוזיאון הוא משאב ציבורי חשוב, אשר לרוב ממומן גם מכספי הציבור משלם המסים באמצעות מימון ציבורי ומענקים של משרדי ממשלה ורשויות מקומיות, השותפות בניהולו. ישנה חשיבות להנגשה של משאב ציבורי זה, על מנת שיימלא את ייעודו בחשיפת מגוון של יצירות תרבות ואמנות לכלל האוכלוסייה – ובתוכה גם למיעוט הערבי.

עם זאת, מוזיאונים רבים אינם מונגשים ואינם פונים לחברה הערבית. תהליך מיפוי שסיכוי-אופוק ערכה בשנת 2020 במוזיאונים ברחבי הארץ העלה כי ב-12 מתוך 20 המוזיאונים שנבדקו – כלומר יותר ממחצית – מידת ההנגשה לדוברי ערבית היא בין אפסית לטעונה שיפור. בחמישה מהמוזיאונים שנבדקו נמצאה רמה טובה של הנגשה לדוברי ערבית, ורק בשלושה נמצאה הנגשה טובה מאוד של התכנים בשפה הערבית. עוד עולה מהתוצאות כי במרבית המוזיאונים לא קיים שילוט בערבית באולם הכניסה וכי רק מוזיאון אחד מפעיל דף פייסבוק בערבית. נוסף על כך, יותר ממחצית מהמוזיאונים שנבדקו כללו בתערוכות הקבועות רק מידע חלקי בערבית, וב-85% מהם לא חולקו עלונים בשפה הערבית, על אף שכן חולקו עלונים בשפה העברית.

סיכוי-אופוק מאמינה כי על מנהלי המוזיאונים ומקבלי ההחלטות ברשויות המקומיות ובמשרד התרבות מוטלת האחריות להפוך את המוזיאונים ואתרי תרבות נוספים למרחבים שוויוניים שאינם מדירים את האזרחים הערבים ואת שפתם. אנחנו מאמינים כי על מנת שהמבקרים הערבים במוזיאון ייצאו ממנו עם תחושה של סיפוק מחוויה מהנה ותורמת וגם ירצו לחזור עליה.

פחות

+ מצב הערבית באתרי הבילוי, בפארקים ובגנים הלאומיים

שמורות טבע וגנים לאומיים הם מקור חשוב לרכישת ידע ולהרחבת אופקים בתחומי הסביבה, ויעד מרכזי לטיולים ולבילוי כבר בתי ספר, משפחות, סטודנטים וגמלאים. רשות הטבע והגנים אחראית לשמור על אתרים אלו ולקרב אליהם את הקהל על מנת לחזק את הקשר שבין הציבור לנופי הארץ, לטבע ולערכי השמירה עליו. למרות זאת, שמורות ואתרי טבע רבים אינם מונגשים לאזרחים דוברי השפה הערבית.

קראו עוד

נגישותם של שמורות הטבע והגנים להאומיים לחברה הערבית הינה חיונית על מנת לאפשר לציבור הערבי לבלות באתרים ציבוריים אלו. כיום, למרות הצלחות ושינויים שקרו, חלקם בעקבות עבודה שלנו בסיכוי-אופוק, שמורות טבע וגנים לאומיים רבים בישראל עדיין אינם מונגשים לדוברי השפה הערבית, ומקשים על המבקרים בהם לתכנן את ביקורם ולהינות מפעילות פנאי חינוכית ונגישה בחיק הטבע. העדר הנגשת המידע בשמורות הטבע והפרסומים הציבוריים מקשים על המבקרים בהם לתכנן את ביקורם וכן ליהנות ממרחב פתוח שאינו משדר ניכור.

סיכוי-אופוק מאמינה כי יש להוסיף תרגום לשפה הערבית בסרטים המוקרנים, במפות ובדפי ההסבר המחולקים בכניסה לאתרים וכן לדאוג לשילוט מקצועי ותקין בערבית בשלטי ההכוונה והתוכן. כמו כן, בהיותם של גנים ופארקים לאומיים אחד האתרים המשמעותיים שמלמד על האזרחים על ההיסטוריה של המרחב ומתוך כך על זהות העמים שחיים בו, אנחנו מאמינים שיש צורך וחשיבות לתת ביטוי ומקום להיסטוריה הערבית והפלסטינית באתרים אלה. בנוסף, אנחנו מאמינים כי יש להוסיף באתרי הטבע את האפשרות לקבלת מענה בשפה הערבית במענה הטלפוני על מנת שאזרחים המבקשים לבקר באתר יוכלו לתכנן את ביקורם ולקבל מידע מבעוד מועד על האתר, דמי הכניסה ושעות הפעילות של המקום.

הדבר נכון גם עבור אתרי בילוי ופנאי אחרים כמו פארקי שעשועים, פארקי מים וגני חיות, שבהם ישנה חשיבות מכרעת לקיומם של שלטים, שירותי הדרכה ופרסום בשפה הערבית, המותאמים לקהל הערבי הצעיר.

כך למשל בלונה פארק פארק תל אביב, לא קיים כלל שילוט בשפה הערבית נכון לכתיבת שורות אלו בתחילת 2021, וזאת על אף שרוב הקהל המבקר במקום הינו ילדים ובני נוער, כולל ילדים ערבים ששליטתם בשפה העברית עשויה להיות חלקית.

סיכוי-אופוק פועלת לבדוק את מידת הנוכחות של השפה הערבית הערבית במרחבים אלו, ובמקומות שבהם נוכחות השפה הערבית אינה קיימת, או אינה מספקת, לפנות לאחראיים על מנת לקדם את השינוי הנדרש, כדי שגם זהותם וזכויותיהם של המבקרים הערבים יזכו להכרה ולכבוד.

פחות

+ שימוש בערבית בשדות תעופה ובמעברי גבול

נמל התעופה בן גוריון מהווה שער כניסה ראשי למדינת ישראל, שמעניק שירות חיוני וחשוב לאזרחי המדינה הערבים והיהודים, ולתיירים ומבקרים. ככזה, הוא מהווה אתר ציבורי מרכזי לעיצוב הזהות ומערך היחסים בין ערבים ויהודים. עם זאת, בנמל התעופה כמו גם במעברי הגבול האחרים האזרחים הערבים נתונים לבידוק בטחוני משפיל ויחס מפלה אך ורק בשל לאומם. הצורך לביטול הפרופיילינג בנמל התעופה ומעברי הגבול הוא חשוב ביותר, והוא דרישה מהותית ומרכזית של סיכוי-אופוק. בידוק בטחוני נועד לשמור ולהגן על כלל הנוסעים ויש חשיבות גדולה לבצע אותו בצורה שוויונית ומכבדת שמשקפת זאת.

קראו עוד

לצד זאת, לאזרחים הערבים בישראל עומדת הזכות לקבל מידע ושירות בשפה שלהם בשערי הגבול הרשמיים של המדינה. הדבר חיוני וחשוב על מנת להנגיש את השירותים שמספק שדה התעופה לאזרחי המדינה הערבים שמהווים כחמישית מהאוכלוסייה, ששפת אמם אינה השפה העברית ורמת שליטתם בשפה העברית אינה אחידה, במיוחד כשמדובר בילדים נוער וקשישים. עם זאת, במציאות הקיימת כיום בנמל התעופה, נוכחותה של השפה הערבית לוקה בחסר ורחוקה מלהיות מספקת.

סיכוי-אופוק ערכה בשנים האחרונות בדיקה של נוכחות השפה הערבית בנמל התעופה בן גוריון, דרכו עוברים מדי יום אלפי אזרחים, ומצאה למשל בשנת 2020 כי ברובו כלל אין הנגשה לשפה הערבית. כך למשל השילוט הקבוע בנמל התעופה, רוב השילוט האלקטרוני החיוני וכן מערכת הכריזה הם בשפות העברית והאנגלית בלבד. עם זאת, מאז, בין השאר בזכות העבודה שלנו, חלו שינויים משמעותיים לטובה והוסיפו למשל שילוט פיזי בערבית ברחבי הנמל תעופה ותרגום לערבית בחלק מהשילוט האלקטרוני המחלף.

נפקדותה של השפה הערבית מהמרחב הציבורי עשויה ליצור אווירה לא מזמינה ואף מדירה. סיכוי-אופוק מאמינה כי על מנת שנמל התעופה יהווה שער כניסה אמיתי המשקף את הגיוון התרבותי והלאומי במדינה, ועל מנת שיבטא את החברה המשותפת שבה התרבות והשפה של שני העמים מקבלת ביטוי באופן שוויוני, יש לבטל את היחס המפלה לאזרחים הערבים קודם כל, ולפעול להוספת השפה הערבית בנמל התעופה בשילוט האלקטרוני ובשירותי הכריזה.

הדבר נכון גם עבור שער שדות התעופה ומעברי הגבול הנוספים של מדינת ישראל. סיכוי-אופוק מאמינה כי השילוב בין ביטול כל יחס מפלה ונוכחות השפה הערבית בכלל המרחבים הציבוריים הללו תעביר מסר של קבלה לאזרחים הערבים בישראל, תצמצם את תחושת הניכור ותנרמל את היחס לנוסע הערבי.

פחות

איך אנחנו משפיעים?

+ הפיכת מערכת הבריאות למודל לחברה משותפת!

מערכת הבריאות כוללת תחתיה שלל מוסדות ומרחבים ציבוריים בעלי חשיבות עליונה עבור כל האזרחים, בשל היותם מוסדות אשר נועדו לספק לאזרחים את הזכויות הבסיסיות ביותר - הזכות לחיים והזכות לבריאות. אל קופות החולים, המרפאות ובתי החולים מגיעים מטופלים ובני משפחה על מנת לקבל טיפול שגרתי ומתמשך וכמובן גם בעתות חירום ואף סכנת חיים. לאור זאת, ברור כי מדובר במרחבים אשר מידת הנגשת השפה הערבית בהם חשובה מאין כמותה, עבור התמצאות פשוטה במרחב, נגישות מהירה למידע לא מתווך, והורדת מפלסי הלחץ והחרדה שמתאפשרים כשהשירות ניתן בשפת האם המעניקה קצת יותר ביטחון ושליטה על הסיטואציה.

קראו עוד

בשל כל אלו, יש למערכת הבריאות כוח פוטנציאלי רב לקידום חיים משותפים במוסדותיה ובהטמעת ערכים של חיים משותפים וחברה משותפת בישראל. זאת, בייחוד לנוכח התפקיד החיוני של מערכת הבריאות בתוך השירות הציבורי בישראל ובשל שיעור אנשי הצוות הערבים הגבוה הפועל במסגרתה.

לכן, אנו פועלים להפוך את מערכת הבריאות למודל, אשר יעניק השראה לגופים מובילים בחברה בישראל ויאפשר יישום חזון של מרחב ציבורי שוויוני ומשותף. לצורך מימוש חזון זה אנו עובדים מול משרד הבריאות, משרד המשפטים, הנהלות בתי החולים, קופות החולים וגופי התקשורת. בין היתר, אנו פועלים למפות את מצב הנגשת השפה הערבית בשילוט בתי החולים וכן לפרסם ניירות עמדה בנושאים כמו כשירות ותרבות ארגונית, ייצוג ערבים בתקשורת בתחום הבריאות ומדיניות בתי החולים בתחום המאבק בגזענות.

פחות

+ הנכחת הערבית בתחבורה הציבורית ובמעברי הגבול!

בשנים האחרונות סיכוי-אופוק רשמה הצלחות חסרות תקדים בתחום הנכחת השפה הערבית בשירותי התחבורה הציבורית בישראל. בזכות קמפיינים ציבוריים ומהלכי שינוי מדיניות שסיכוי-אופוק הובילה, שילוט בערבית מופיע כיום על גבי אוטובוסים, בתחנות הרכבת ובתחנות האוטובוסים ברחבי הארץ.

קראו עוד

סיכוי-אופוק פועלת לצד עמותת “15 דקות” לשלב את השפה הערבית באופן שווה באתרי האינטרנט והאפליקציות של ספקיות התחבורה הציבורית, על מנת לאפשר לאזרחים הערבים גישה נוחה ושוויונית לשירותים אלו. בנוסף, אנו עובדים מול משרד התחבורה כדי לדרוש שבמכרזים של המדינה לתחוברה הציבורית ההנגשה לשפה הערבית תהיה תנאי הכרחי.

העמותה עובדת מול רשות שדות התעופה לשילוב השפה הערבית בשלטי ההכוונה במעברי הגבול ובשדות התעופה, וכן בקרב העובדים ונותני השירות באתרים חשובים אלה. רשות שדות התעופה למשל הוסיפה שילוט קבוע בשפה הערבית והתחייבה לפעול למען הוספת השפה הערבית בשילוט בטרמינלים נוספים וכי שדות תעופה חדשים, כמו רמון בערבה, ישולטו מראש באופן שיכלול גם הנגשה לדוברי ערבית. בזכות פעילות של סיכוי-אופוק, אתר האינטרנט של הרשות שודרג כך שהוא כולל תוכן עדכני ומידע חיוני לדוברי ערבית.

פחות

+ הנגשת אתרי תרבות, טבע, פנאי ובילוי!

סיכוי-אופוק פועלת על מנת שבאתרי בילוי ופנאי כמו פארקי עירוניים, מוזיאונים וגנים לאומיים תהיה נגישות שויונית לשילוט, מידע והכוונה בשפה הערבית והמותאמים עבור הקהל הערבי. במקומות שבהם נוכחות השפה הערבית אינה קיימת, או אינה מספקת, סיכוי-אופוק פונה לאחראיים על מנת לקדם את השינוי הנדרש, כדי שגם שפתם, זהותם וזכויותיהם של המבקרים הערבים יזכו להכרה ולהכלה, במטרה לקדם ערכים של חברה משותפת.

קראו עוד

מחקר מדיניות של סיכוי-אופוק שבחן 20 מוזיאונים ברחבי הארץ מצא כי רובם מתעלמים מהשפה הערבית ומהאזרחים הערבים. ברוב המוזיאונים, השפה הערבית כמעט לא קיימת בשילוט, בהדרכות, בעלונים ומפות, באתרי האינטרנט של המוזיאונים ועוד. ההדרה הזו יוצרת אצל המבקרים הערבים תחושה של חוסר שייכות וקבלה במרחבים מרכזיים של אמנות ותרבות. במקום שתהיה להם אפשרות ליהנות מאמנות, היסטוריה ומדע בשפת אימם, מבקרים ערבים מקבלים מסר שהם שקופים ולא רצויים. בנוסף לכך, החברה כולה משלמת מחיר והופכת להיות מדירה יותר ומשותפת פחות.

סיכוי-אופוק מאמינה שלמוזיאונים יש אחריות ושליחות ציבורית לתת שירות שוויוני לכל האזרחים – במקום לקבע ולהנציח הדרה. לכן בנוסף למיפוי וניתוח המצב בשטח גיבשנו שורה של המלצות ישימות לתיקון המצב עבור מנהלי המוזיאונים, משרדי ממשלה ורשויות רלוונטיות. כל מוזיאון צריך לקבוע נהלים ברורים לגבי הנגשה בערבית ופנייה לקהל ערבי, וליצור תכנית עבודה עם יעדים ברורים, לוחות זמנים ותקציב ייעודי. חשוב מאוד לשלב צוות מקצועי ערבי בתוך המוזיאון – גם ברמת המדריכים בשטח, שיוכלו להציע הדרכות בערבית, אבל גם ברמת מקבלי ההחלטות – אוצרים, מנהלי מחלקות וכו’ – חשוב שיהיה בעל תפקיד ייעודי דובר ערבית שאחראי על הנושא. המוזיאון צריך להנכיח את פעילותו בערבית גם ברשת (אתרי אינטרנט ודפי פייסבוק בערבית), כי הביקור במוזיאון “מתחיל בבית”: אם קהל ערבי לא ידע שהמוזיאונים קיימים ולא ירגיש מוזמן על ידיהם – הוא לא יגיע.

לשמחתנו, בעקבות המחקר ועבודת האדבוקציה שלנו, מצאנו כי יש בכירים במוזאונים שבאמת רוצים לשנות את המצב ולקבל כלים כדי לעשות זאת. כך למשל, קיימנו סדרה של סדנאות בהשתתפות כשלושים נציגי מוזיאונים מרחבי הארץ, חברות וחברי פורום הנגישות של איקו״ם – איגוד המוזיאונים הישראלי, עם נציגות של משרד התרבות. את השינוי כבר רואים בשטח – עוד ועוד מוזאונים משתפים פעולה, מוסיפים שילוט בערבית, מתרגמים את האתרים ופותחים עמוד פייסבוק בשפה הערבית.

בנוסף, סיכוי-אופוק פועלת מול עיריית תל אביב על מנת לחייב אתרי בילוי כמו הלונה פארק פארק לשינוי שילוטי ההכוונה, האזהרה והתוכן באתר על מנת שיפנה גם לקהל הערבי, שרובו מורכב מילדים ובני נוער ששליטתם בשפה העברית עשויה להיות חלקית. סיכוי-אופוק פעלה בעבר גם לקדם מהלכים דומים מול אתרי בילוי ופנאי נוספים כמו עיר השעשועים, פארק הירקון, המימדיון, סופרלנד ופארק המים ימית 2000.

בכל הנוגע לאתרי הטבע, סיכוי-אופוק עבדה וממשיכה לעקוב אחר התקדמות רשות הטבע והגנים על מנת לשנות את המצב הקיים, לפיו אין כמעט נוכחות של השפה הערבית באתרי הטבע שבאחריותה. הרשות החלה ליישם מהלך שיוסיף את השפה הערבית לכל שילוט חדש שיוצב באתרים, לצד עברית ואנגלית.

בעקבות המאמצים של סיכוי-אופוק, התחייבת רשות הטבע והגנים שכל שילוט חדש יהיה תלת שפתי – עברית, ערבית ואנגלית. בנוסף, הוחלפו גם המפות המחולקות בכניסה ועודכן אתר האינטרנט של הרשות כך שיכלול גרסה מלאה בערבית עם שעות פתיחה, מחירי כניסה ותוכן בערבית המותאם לציבור הערבי.

סיכוי-אופוק ממשיכה לפעול על מנת לשפר את נגישות אתרי הפנאי והטבע לציבור דובר הערבית, אם בשילוט, אם בסרטוני ההדרכה המוקרנים באתרים ואם בהעסקתם של עובדים דוברי ערבית שיוכלו לשקף את מצב השפה הערבית באתרים השונים ולתת שירות לציבור הערבי בשפתו.

פחות

+ שינוי התפיסה לגבי החברה הערבית בגופים ציבוריים!

מרחבים משותפים נמדדים לא מעט בכך שהאזרחים הערבים ירגישו בהם תחושת שייכות, והזהות, ,השפה התרבות והנרטיב שלהם יקבלו לגיטימית במרחבים הציבוריים. על כן, סיכוי-אופוק פועלת להעלאת המודעות בקרב האזרחים הערבים באשר לזכויותיהם לדבר ערבית במקומות העבודה ולא להסתיר את זהותם.

קראו עוד

במסגרת פרויקט “מרחב ציבורי משותף” פועלת המחלקה לחברה משותפת למען מרחבים משותפים ושוויוניים, שבהם יזכו השפה התרבות והזהות של האזרחים הפלסטינים בישראל לנוכחות שוויונית. לאחר כל מחקר, מיפוי או פעילות שטח שהעמותה מקדמת, אנו פועלים לפתוח בתהליך אדבוקציה מול הגורמים הרלוונטיים – גופים ציבוריים, ממשלתיים או משפיעים בתחום – על מנת להגדיר את הבעיה ולהציף את קיומה. כך למשל, בעקבות העבודה של העמותה מול חברת החשמל, החברה החלה לתת מענה מיידי במוקד הכללי 103, המקבל כ-6.5 מיליון פניות טלפוניות בשנה, גם בשפה הערבית. עד השינוי, אזרחית ערביה שרצתה לדווח על הפסקת חשמל או תקלת בטיחות היתה צריכה לחכות עד שנציג.ה דובר.ת ערבית יחזרו אליה, תהליך שלעתים לקח שעות או אפילו ימים. המעבר לשירות בערבית, מלבד העובדה שזה שירות יותר מקצועי, הוא שינוי משמעותי עבור הבטיחות ואיכות החיים של כל אזרחי ישראל, ובפרט עבור האזרחים הערבים שמהווים כחמישית מכלל האוכלוסייה. בנוסף, חברת החשמל השיקה אתר אינטרנט בערבית ועמוד פייסבוק בערבית, ובעקבות עבודה שלנו מולם החליטה גם לשנות את התפיסה שלה כלפי החברה הערבית לכזו הרואה את האזרחים הערבים כחברה שחיה כאן, ולא כ״מגזר״.

אנו פועלים באמצעות אדבוקציה וקמפיינים ציבוריים להעלאת המודעות ולשינוי פרקטיקות מדירות ופוגעות. כל לדוגמה, בעבר קידמה העמותה שיתוף פעולה עם בעלי חנויות ומפעילי מתחמי מסחר כדי להעלות את המודעות באשר למסרי ההדרה שמעבירים שלטים בסגנון “דרושים יוצאי צבא”, שעשויים להיות שקופים בעיני הציבור היהודי. מעבר לעובדה שמדובר בזכויות המוגנות על פי חוק, סיכוי-אופוק מאמינה כי ישנה חשיבות גדולה לכך שהיחסים במרחבים האלו יהיו מבוססים על כבוד ושוויון.

פחות

שאלות נפוצות



רוב הערבים יודעים עברית, אז למה צריך להוסיף ערבית בכלל?

יש בישראל גם דוברי רוסית, אמהרית ואנגלית, למה דווקא ערבית?

Silence is Golden