כל האמת - על ארנונה ברשויות המקומיות הערביות

• בין הרשויות הערביות והיהודיות יש פערים עצומים בתקציב – התקציב של רשויות מקומיות ערביות הוא כ-⅔ (66%) מהרשויות היהודיות. 
• 95% מהיישובים הערבים שייכים לאשכולות הסוציו אקונומיים הנמוכים ביותר (1-5), לעומת 34% מהיהודים. ההוצאה על שרותים לתושבים בישובים הערבים באשכולות אלו הוא כמחצית בלבד מבישובים היהודים באותם האשכולות (1,720 ש"ח לתושב מול 3,110 ש"ח)
  
•  ב-95% מהרשויות הערביות ההכנסה לתושב היא פחות מ2,000 ש"ח (לעומת ב-13% מהרשויות היהודיות)

"התושבים הערבים לא משלמים ארנונה" – נכון או לא?

לא נכון. האמת היא שהרשויות הערביות מצליחות לגבות תשלומי ארנונה מ-74% מהתושבים, נכון ל-2019. יש פער מסוים מהרשויות המקומיות היהודיות – המצליחות לגבות מ-92% מהתושבים, אבל הפער הזה יחסית זניח בהשפעתו על תקציב הרשות. לפי מחקר שערכנו ב-2014 עם עמותת אינג'אז, גם אם הרשויות הערביות היו מצליחות לגבות 100% ארנונה מהתושבים – עדיין הפער בינן לבין הרשויות היהודיות היה נשמר ברובו. לעומת זאת – הגדלה של הארנונה מעסקים ומוסדות היתה מצמצמת את הפער הזה באופן משמעותי.    

איפה הכסף הגדול?
ההסבר לפערים הגדולים בתקציב בין הרשויות היהודיות והערביות

באופן כללי בישראל, הארנונה שמשלמים אנשים פרטיים היא חלק קטן יחסית מההכנסות של רשויות מארנונה (כ-45% בממוצע) ולא מספיקה לממן את ההוצאות על צרכי התושבים. חלק גדול יותר מהכנסות הארנונה (כ-55%) הוא הארנונה שמשלמים עסקים – חנויות, משרדים ומפעלים. אבל הרשויות הערביות סובלות מאפליה חמורה בשטחי מסחר ותעשייה, ולכן ההכנסות שלהן מארנונה עסקית נמוכות מאד. על פי דו"ח של מכון המידע ומחקר של הכנסת, הפערים בארנונה העסקית הם אחד ההסברים המרכזיים לחולשה הכלכלית של הרשויות הערביות ולתלות שלהן במענקי האיזון. 

למה יישובים ערבים מופלים בארנונה עסקית?

לרשויות ערביות יש הרבה פחות שטחי תעשייה ומסחר בהשוואה לרשויות מקומיות יהודיות, מה שהופך אותן לעניות יותר ועצמאיות פחות. למשל, למרות שגרים ברשויות הערביות כ-15% מאוכלוסיית המדינה, רק 2.7% אחוז משטחי התעשייה של משרד הכלכלה יושבים בתחומן, ורק 2.2% מהחיובים שמגיעים מארנונה עסקית במדינה הולכים אליהן. אלה אחוזים זעומים! הרשויות הערביות מקבלות בממוצע פחות משישית מהארנונה לעסקים לעומת רשויות יהודיות –  240 ש"ח לנפש לעומת 1560 ש"ח (מקור: עמ' 6).  

אבל בכל זאת, הרשויות הערביות אחראיות לגבות ארנונה, לא?

נכון, ואכן בשנים האחרונות חלה עלייה משמעותית בגביית הארנונה למגורים ברשויות הערביות: בין השנים 2018 ו-2019, עלה שיעור הגבייה ב-5%, ובעשור האחרון עלה שיעור הגבייה ב-10%. אבל צריך לזכור שלרשויות עניות הרבה יותר קשה לגבות ארנונה, כי לחלק ניכר מהתושבים אין יכולת לשלם. רוב הרשויות הערביות הן עניות (שייכות לעשירונים 1-3) ו-49% מהאזרחים הערבים נמצאים מתחת לקו העוני – לכן לתושבים רבים יש הנחה בארנונה עד פטור מלא. כאשר שופטים את יכולת הגבייה של הרשויות צריך להתחשב בקשיים האלה.

איך הפערים בתקציב של הרשות משפיעים על חיי התושבים?

איכות השירותים שהרשויות יכולות לספק תלויה בהכנסות שלהן. כתוצאה מהעדר משאבים, ישובים ערבים מצליחים להוציא על שירותים לתושבים שלהם רק כמחצית הסכום לעומת ישובים יהודים (1720 ש"ח לתושב לעומת 3,110 ש"ח – ההשוואה היא בין יישובים יהודים וערבים באותם האשכולות – 1-5). המשמעות היא שהתושבים הערבים מקבלים כבישים ומדרכות במצב ירוד יותר ותדירות נמוכה יותר של פינוי אשפה וניקוי הרחובות. לתושבים יש שירותי חינוך ורווחה איכותיים פחות, יש להם פחות מבני ציבור להשתמש בהם (כמו מרפאות או גני ילדים) ופחות אפשרויות לפעילויות פנאי וספורט (כמו מתנ"סים, גני שעשועים, מגרשי ספורט או מסלולי הליכה). השלכה נוספת היא כי בגלל התלות של הרשויות במענקי האיזון וחוסר העצמאות שלהן, הן אינן יכולות ליזום מהלכי פיתוח ארוכי טווח. עוד נקודה למחשבה – ככל שרשות חלשה יותר יותר קשה לה לתפעל מערך גבייה יעיל של הארנונה – מה שמקשה עליה עוד יותר להתחזק כלכלית.