הכשרות מורים להוראת ערבית בחינוך העברי

מבוא

ידיעת השפה הערבית בקרב יהודים יכולה לחזק ולהעשיר את החיים המשותפים של אזרחים יהודים וערבים בישראל, לפתוח צוהר לחברה, לתרבות ולהיסטוריה של המרחב המזרח תיכוני, וכן לחזק את הקשר עם המורשת של כמחצית מהיהודים בישראל. על פי עמדה רשמית זו של משרד החינוך הוחלט, לכאורה, ללמד את השפה הערבית בבתי הספר העבריים בישראל. מעבר לכך, בשעה שהאזרחיות והאזרחים הערבים משתלבים בקצב גובר באקדמיה, במסחר ובשוק העבודה, כך היכולת לתקשר בשפה הערבית – שפתם של כחמישית מאזרחי המדינה – נעשית חשובה יותר משנה לשנה, ואחד מכישורי החיים הבסיסיים הדרושים לבוגרי מערכת החינוך. אף על פי כן, הרוב המכריע של אזרחי ישראל דוברי העברית אינם מסוגלים להתבטא בערבית ברמה
בסיסית, אף שלכאורה השפה הערבית אמורה להילמד כמקצוע חובה בבתי הספר הממלכתיים והממלכתיים-דתיים בכיתות ז'-ט'. מרבית התלמידים – אלה שנכחו בשיעורי ערבית ואלה שלא למדו ערבית כלל – מסיימים את לימודיהם בלי יכולת תקשורת מזערית בשפה חשובה זו.

תוכניות ההכשרה להוראת ערבית כשפה שנייה בישראל מהוות מראה למצב הוראת הערבית בחינוך העברי ולמעמדה. כל פעולה לקידום ולחיזוק הוראת הערבית בישראל חייבת לכלול גם חיזוק והעמקה של התוכניות הללו. אומנם, אלה מתבססות על תוכנית הלימודים של משרד החינוך ואף נועדו לשרת אותה כפי שיתואר בהמשך. יחד עם זאת, המורה הנפגש עם תלמידיו בכיתה אינו מייצג רק את מיומנויותיו שלו ואת תפיסת המקצוע שלו, אלא מתווך לתלמידים
גם את מדיניות משרד החינוך כלפי הוראת השפה הערבית וכלפי השפה הערבית בכלל – זו המוצהרת וזו שבפועל. ועל כן לא יהיה ניתן לקדם שינוי בהוראת הערבית ללא טיפול בהכשרות המורים לעתיד.

לתפיסתנו, החברה היהודית בישראל צריכה ללמוד את השפה הערבית כשפה שנייה ולא כשפה זרה שאינה שפת המקום. המל"ג ומסלולי ההוראה מבחינים בין שפת אם, שפה ראשונה ובין שפה זרה. משרד החינוך מכנה את הערבית כשפה זרה שנייה, כאשר השפה הזרה הראשונה היא אנגלית.

המסמך שלפניכם מבקש לספק תמונת מצב מהימנה של הכשרות המורים להוראת ערבית בחינוך העברי לנוכח האתגרים והחסמים הידועים במערכת החינוך. יתרה מזו, לאור ניתוח הנתונים נבקש להמליץ על צעדי מדיניות במערכת החינוך, במועצה להשכלה גבוהה ובמוסדות ההכשרה, שיוכלו לחזק ולקדם את השינוי המתבקש בנושא זה.

הסוגיות המרכזיות שבהן יעסוק מסמך זה:

• מספר הסטודנטים להוראת ערבית שהוכשרו בשנים האחרונות.
• שפת ההוראה בשיעורים והגשת מטלות.
• מעורבות אנשי סגל ערבים במסלולים להכשרת מורים לערבית – בהרכבת התוכנית ובהוראה.

בכל סוגיה נרחיב באמצעות שיקוף והסרה של חסמים רלוונטיים, וננתח את הממצאים שהעלינו. בסיכום המסמך נפרט המלצות לתיקון המצב המיועדות למשרד החינוך, למועצה להשכלה גבוהה וכן למוסדות להכשרת מורים.

שיטת העבודה

המידע המופיע בסקירה זו נאסף במסגרת תהליך מיפוי שיזמה עמותת סיכוי ברבעון האחרון של שנת 2020 .איסוף החומרים נערך בשלושה שלבים: בשלב הראשון אותר ונאסף מידע המופיע באתרי האינטרנט של האוניברסיטאות והמכללות. בשלב השני נאספו נתונים בנוגע למספר מסיימי המסלולים באמצעות פנייה למחלקות הדוברות של האוניברסיטאות והמכללות. בשלב השלישי של תהליך המיפוי קיימנו ראיונות טלפוניים עם העומדים בראש המסלולים להכשרת מורים להוראת ערבית במוסדות השונים המיועדים לחינוך העברי. בשונה מיתר המסלולים ששיתפו בנדיבות במידע ובתובנות, בית הספר לחינוך של אוניברסיטת בר אילן היו היחידים שבחרו שלא לעשות כן. בשל כך הנתונים המתייחסים לתכנית ההכשרה להוראת ערבית במוסד זה, חלקיים.

המוסדות הנכללים בהליך המיפוי

בתהליך המיפוי נסקרו המסלולים והתוכניות להכשרת מורים להוראת ערבית כשפה שנייה בישראל, המתקיימים בשלוש אוניברסיטאות ובשלוש מכללות: אוניברסיטת תל אביב, האוניברסיטה העברית, אוניברסיטת בר אילן, מכללת אורנים, מכללת דוד ילין, המסלול להכשרת אקדמאים להוראת השפה הערבית במכללת בית ברל והמסלול במכון הערבי במכללת בית ברל. מכללת דוד ילין ובית ברל סיפקו מקור מדגמי בלבד לצורך השוואה עם מסלולים המיועדים בעיקרם למערכת החינוך הערבית.

האוניברסיטאות ומכללת בית ברל נמצאות באחריות המועצה להשכלה גבוהה והוועדה לתכנון ולתקצוב – הגופים הממלכתיים המתווים את המדיניות ואת תקצוב מערכת ההשכלה הגבוהה בישראל. מכללת אורנים ומכללת דויד ילין נמצאות בפיקוח משרד החינוך.

מבנה מסלולי ההכשרה השונים
המסלולים להכשרה להוראת ערבית כשפה שנייה באוניברסיטאות מיועדים בעיקר לבוגרי תואר ראשון בשפה וספרות ערבית, ולכן אין מלמדים בתוך מסלול ההכשרה את השפה הערבית. מסלולים אלו מהווים תחום התמחות דיסציפלינרי במסגרת ההכשרה הגנרית לתעודת הוראה בבתי הספר לחינוך.

המסלול להכשרת אקדמאים במכללת בית ברל דומה במהותו למסלולים הקיימים באוניברסיטאות; רק בעלי תואר ראשון בשפה וספרות ערבית מתקבלים למסלול ההכשרה להוראת ערבית, משום שאין במכללה חוג שבו ניתן ללמוד שפה וספרות ערבית או להשלים במסגרתו קורסים חסרים. המסלול הוא חלק מתוכנית ההכשרה להוראה, ונוסף על התכנים הכלליים המשותפים לכל הלומדים בתוכנית, המסלול מעניק לסטודנטים הדרכה פדגוגית בהוראת הערבית.

התוכנית במכללת אורנים ייחודית ושונה מכלל התוכניות, שכן היא מתמחה בהוראת ערבית כשפה שנייה. הלימודים מבוססים על שילוב לימודי השפה הערבית ולימודי פדגוגיה הממוקדים בהוראת שפה שנייה.

במכללת דויד ילין ובמכון הערבי במכללת בית ברל אין תוכניות להכשרת מורים להוראת ערבית כשפה שנייה אלא תוכניות רב-גילאיות שמכשירות להוראת ערבית בבתי הספר הערביים. בחרנו לכלול שני מוסדות אלו בתהליך המיפוי משום שבאופן עקרוני, בוגרים המעוניינים בכך יכולים להשתלב בחינוך העברי. כאמור, שני מוסדות אלו סיפקו מקור מדגמי בלבד לצורך השוואה עם מסלולים המיועדים בעיקרם למערכת החינוך הערבית.

רקע

ערבית נלמדת בבתי הספר העבריים כשפה זרה שנייה, נוסף על האנגלית. לכאורה, זהו מקצוע חובה בשנות חטיבת הביניים, אך ניתן ללמוד צרפתית כשפה נוספת במקום ערבית. השוואה בין בעלי ידע בערבית ובאנגלית כשפה זרה מעלה כי כ-60% מכלל היהודים בני 20 ומעלה יודעים אנגלית, לעומת 8.6% מכלל היהודים שהגדירו עצמם כבעלי ידע בערבית. מתוכם, מי שדיווחו כי הם בעלי ידע בערבית ורכשו אותו בבית הספר  הם 1.6% בלבד מכלל האוכלוסייה היהודית בני 20 ומעלה. מחקר מ-2015 הראה כי רק ל-2.6% מהיהודים בישראל מיומנות קריאה ול-1.4% מיומנות כתיבה בסיסית. פחות מחצי אחוז היו בעלי מיומנות קריאה מתקדמת.

בשנת 2018 פרסמה עמותת סיכוי מחקר שחשף בעיות וחסמים במדיניות משרד החינוך בנוגע להוראת השפה הערבית בבתי הספר העבריים. המחקר כולל המלצות מדיניות. מפורטות, וחלק מרכזי מהן התקבל על ידי ועדת החינוך של הכנסת בדיון מיוחד לציון יום השפה הערבית ב-3 ביולי 2018 .הוועדה קראה למשרד החינוך להגביר את לימוד השפה הערבית במערכת החינוך: היא המליצה לקבוע רף מינימלי בערבית כתנאי לקבלת בגרות; להציב יעדים לגידול בהיקף לימוד השפה ולקיים מעקב שיטתי על כך; לפתח מדד אחיד להערכת רמת הידע והשליטה בשפה; לקבוע יעד להבטחת מספר מורים מתאים שיענה על
הצורך במערכת. המלצות אלו לא יושמו עד היום.

בספטמבר 2020 פרסמה עמותת סיכוי נייר עמדה המתמקד בשלושה חסמים מרכזיים לקידום הוראת הערבית, שלהבנתנו אפשר בהחלט לפעול להסרתם כבר עתה:

• היעדר תמריצים להוראה ולמידה
• היעדר מדידה ומעקב סדורים אחר כמות הלומדים ואיכות הלמידה
• הכשרות המורים וכוח האדם

באופן טבעי, בכל הנושאים שהוזכרו כאן תהיה השפעה על המורים בשטח, אך במסמך זה התמקדנו בשני חסמים בעלי השלכה ישירה על הכשרות המורים לעתיד: מחסור במורים להוראת ערבית כשפה שנייה במערכת החינוך העברית והיעדר מדידה ומעקב סדורים אחר כמות הלומדים ואיכות הלמידה.

תמצית ממצאי המחקר

(לקריאת הממצאים המלאים של עמותת סיכוי, אנא ליחצו על הלינק לקריאת המחקר המלא)

• יש ירידה במספר הסטודנטים להוראת ערבית – למרות שכבר לפני עשור משרד החינוך טען שיש מחסור במורים להוראת ערבית בבתי ספר: בשנה האחרונה לה יש לנו נתונים (2019) למדו פחות סטודנטים להוראת ערבית מבשנה שלפניה. מבחינת המורים המלמדים בשטח: המספר עומד בעשור האחרון על כ-1300 מורים בשנה ובשנה הנוכחית תשפא היו 1192 מורים במערכת. כל זאת למרות שבשאר המקצועות הייתה עלייה של 3% במספר המורים בכל שנת לימודים. דוחות שהתפרסמו כבר בשנת 2012 מלמדים כי בחינוך העברי קיים מחסור במורים להוראת ערבית וכתוצאה מהפער הקיים בכוח האדם בשטח, רבים מן המורים לערבית המלמדים את המקצוע חסרי הכשרה נדרשת או בעלי הכשרה חלקית בלבד. לעומת המחסור המתואר כאן, בחינוך הערבי נוצר בשנים האחרונות מצב של עודף במורים. בשנת הלימודים תשפ"א (21/2020) לבדה, מתוך כ-9,400 מועמדים שהגישו בקשה לשיבוץ בחינוך הערבי הרשמי, כ-5,005 מהמועמדים שלא שובצו אינם מועסקים בשנה זו כעובדי הוראה במסגרת חינוכית כלשהי המוכרת למשרד החינוך, ובכלל זה יש 912 מורות ומורים המתמחים בהוראת השפה הערבית כשפה ראשונה – שפת אם אשר אין להם עבודה. רק 15% מהמורים לערבית בבתי הספר בחינוך העברי דוברי שפת אם ערבית.
• שפת ההוראה בתוכניות להכשרת מורים לערבית היא עברית: מחצית מכלל הסטודנטים בשנים 2013 -2019 שלמדו במסלולי ההכשרה לתעודת הוראה בערבית המיועדים לחינוך העברי, רכשו את התואר האקדמי שלהם בשפה הערבית בחוגים לשפה וספרות ערבית באוניברסיטאות (במרבית המסלולים הסטודנטים אינם מורגלים בהתנהלות שיעור, גם אם אקדמי, בערבית). מתוך חמשת המסלולים להכשרת מורים לערבית באוניברסיטאות ובמכללות, עיקר ההוראה בעברית, ומידת השימוש בערבית לשם הכשרת הסטודנטים להוראה משתנה. בחלק מהמסלולים מדובר בשימוש מוגבל מאוד במסגרת קורס אחד בלבד ובאחרים השימוש מעט יותר רחב. בכל שנות ההכשרה של מורים לשפה הערבית הם אינם נדרשים לעבור מבחן שבוחן את היכולת שלהם לתקשר בשפה הערבית.
• לפחות 51% מבוגרי המסלולים להכשרת מורים להוראת ערבית כשפה שנייה לא למדו עם מרצה ערבי במהלך לימודיהם: מכלל המרצים במוסדות ההשכלה הגבוהה בישראל, כ-2% בלבד הם ערבים, ונוכחותם דלה גם כשמדובר במסלולי ההכשרה להוראת ערבית כשפה שנייה. תהליך המיפוי שערכנו מלמד כי במסלולים להכשרת מורים לערבית כשפה שנייה באוני' תל אביב, אוני' בר אילן ובמכללת בית ברל לא מלמדים אנשי סגל ערבים. במכללת אורנים מלמדים שני מרצים ערבים את קורסי השפה והספרות הערבית. ראשת המסלול באוניברסיטה העברית היא ערבייה. בתוכניות ההכשרה במכללת דויד ילין ובמכון הערבי של מכללת בית ברל מלמדים בעיקר מרצים ערבים (בדוד ילין תלמידים יהודים מקבלים הנחיה פדגוגית מאנשי סגל יהודים).
• העדר מדידה: משרד החינוך לא מבצע מעקב שיטתי אחר מספר בתי הספר שמלמדים ערבית ואחר מספר הלומדים את השפה בכל בית ספר. כתוצאה מכך, אי אפשר לפתח מדיניות אפקטיבית ולקבוע יעדים להגדלת מספר הלומדים. בהתאם לכך, מובן שלא ניתן לקבוע יעדים להכשרת כוח הוראה בכמות הראויה.

המלצות

מסלולי הכשרת המורים להוראת ערבית יכולים להוות גשר שיחזק את החיים המשותפים בישראל למרות מעמד השפה הערבית היום, הנתפסת כשפה רחוקה ואף מאיימת עבור רבים מהיהודים בישראל. במרבית המסלולים שנסקרו, לומדים יחד ערבים ויהודים כבר עתה. נוכחות משולבת זו יכולה לזמן אינטראקציות והתנסויות חינוכיות חשובות, ובכך להפוך לנכס עבור המורים לעתיד, הן עבור הסטודנטים הערבים שיקבלו כלים להתמודד בכיתה ובבית ספר יהודי, והן עבור הסטודנטים היהודים שיקבלו כלים טובים יותר עבורם ועבור תלמידיהם, שפגשו מעט מאוד ערבים בחיי היומיום, אם בכלל.

בהצהרת הכוונות של משרד החינוך באשר להוראת הלשון הערבית בחינוך העברי, נכתב כי לידיעת השפה הערבית בישראל נודעת חשיבות רבה, ובשל כך נקבעה בשנת 1995 חובת לימוד ערבית כשפה זרה שנייה בכיתות ז'-ט'. תוכנית הלימודים להוראת השפה הערבית לחטיבת הביניים ולחטיבה העליונה קובעת כי אחת ממטרות הלימוד המרכזיות היא טיפוח מיומנויות תקשורתיות בשפה הערבית, ובכלל זה הבעה בעל פה ובכתב. מסלולי ההכשרה להוראת ערבית כשפה שנייה מתבססים על תוכנית הלימודים של משרד החינוך, לכן התכנים הנלמדים בהם מהווים, בד בבד, מראה וקטליזטור של המתרחש בחטיבות הביניים והתיכונים.

ההמלצות המופיעות בפרק זה מתבססות על ממצאי המיפוי ומופנות לגורמים המשפיעים על מסלולי ההכשרה להוראת ערבית כשפה שנייה: משרד החינוך, המועצה להשכלה גבוהה והמוסדות המכשירים. לנוכח הפערים שעליהם מצביעה הסקירה, דרושה פעולה משותפת של כל הגורמים הללו על מנת להביא לשינוי משמעותי בתהליך ההכשרה של המורים לערבית, וכך לקדם ולשפר את הוראת הערבית בבתי הספר בחינוך העברי.

המלצות המופנות למשרד החינוך

טיפול במחסור במורים להוראת השפה הערבית כשפה שנייה

• יש להיערך לטיפול במחסור במורים בטווח הקרוב והרחוק. לצורך כך יש לקדם מעקב ובקרה אחר מספר המורים החדשים באמצעות הגברת שקיפות והעברת מידע מדויק בין המוסדות להשכלה גבוהה, המל"ג ומשרד החינוך בכל הנוגע למספר מסיימי תעודת הוראה בכל שנתון.
• יש להציב יעד ברור למספר המורים שיש להגיע אליו בתוך 3 ,5 ו-10 שנים.
• בהתאם ליעד זה יש ליצור תוכניות עידוד להוראת ערבית כשפה שנייה בעזרת תכנון אסטרטגי של הכשרת המורים, קולות קוראים להסבת אקדמאים ועוד. שימוש מושכל בעודף המורים הערבים המתמחים בהוראת ערבית להשלמת המחסור במורים בחינוך העברי. כך למשל, בניית מערכת מקיפה של הסבה להוראת ערבית כשפה שנייה, כולל הכנה וליווי למורים ערבים שיעבדו לראשונה בחינוך העברי וכן הכנה, עידוד וליווי של מנהלי בתי הספר הקולטים בחינוך העברי.

הצבת יעדים איכותניים למסלולי הכשרת המורים

• הוספת תנאי לקבלת רישיון הוראה למורים המתמחים בשפה הערבית – בחינת סף בערבית דבורה. אנו סמוכים ובטוחים ששינוי זה יקרין על לימודי התואר ועל קורסי ההוראה שיכוונו גם להכשיר את הסטודנטים לדבר בערבית.
• ככלל, לנוכח הפערים בידע השפתי של המורים שערבית אינה שפת אימם מומלץ להעמיק ולהרחיב את ההשתלמויות המקצועיות על מנת לחזק את מיומנויות ההוראה באמצעות שפת היעד – השפה הערבית.
• מעורבות אנשי חינוך ומחקר ערבים בגיבוש תוכנית הלימודים באופן שיוסיף זווית חיונית של היכרות מבפנים עם השפה כשפת חיי יומיום הקשורה בתרבות, וגיאוגרפיה.
• גיבוש תוכנית לימודים עדכנית – מערכת הכשרת המורים ומערכת החינוך משקפות זו את זו. מהלך משלים לכל ההמלצות שהוזכרו כאן יהיה חייב לכלול שינוי במיקוד תוכנית הלימודים בבתי הספר, כך שתהיה מכוונת לרכישת יכולות מעשיות לתקשורת בין אישית ונגישות לתרבות הערבית. נציין כאן בשנית כי בשנת 2020 התפרסם דוח מקיף ובו הצעה לתכנית חדשה אשר לקחו בו חלק מספר גדול של חוקרות וחוקרים ערבים ויהודים יחד עם ועדה ציבורית רחבה.

בשנת 2006 נערך ביוזמת המזכירות הפדגוגית במשרד החינוך מחקר הערכה לקראת גיבוש תוכנית לימודים חדשה לשפה הערבית בחינוך העברי. הגיעה העת
לגיבוש תוכנית עדכנית המכוונת לארבע מיומנויות התקשורת: דיבור, האזנה, כתיבה וקריאה, כולל התאמת הבחינות המעצבות לאורך שנות הלימודים ובבחינות הבגרות.

עידוד וחיזוק מוטיבציה בקרב מנהלי בתי הספר ותלמידיהם

• הסברה והעלאת קרנו של המקצוע באמצעות השתלמויות למנהלי בתי ספר.
• הוספת תמריצים לבתי הספר ולרשויות מקומיות – למשל באמצעות קביעת יום השפה הערבית במערכת החינוך, עידוד הבאת מרצים ערבים (שחקנים, אמנים, משוררים) לבתי הספר, תחרויות ערבית, תמיכה בפעילויות לא פורמליות המכוונות ללמידת השפה כשפה האזרחית.

המלצות המופנות לאוניברסיטאות ולמכללות בעלות מסלולים ותוכניות להוראת ערבית כשפה שנייה

טיפול במחסור במורים להוראת השפה הערבית כשפה שנייה

• יש להציב יעד ברור למספר הבוגרים שיש להגיע אליו בתוך 3 ,5 ו-10 שנים. בהתאם ליעד זה יש ליצור תוכניות עידוד להוראת ערבית כשפה שנייה.
• גיוס סטודנטים פוטנציאליים מקרב אוכלוסיית המורים לערבית בחינוך הערבי (אוכלוסייה הסובלת משיעור גבוה של אי העסקה במקצוע ההוראה) באמצעות הקמת תוכניות הסבה ממוקדות וייעודיות להכשרה להוראה בחינוך העברי.

קידום שילוב סגל ערבי במסלולי הוראת ערבית

• יש לפעול להכשרת מדריכים פדגוגיים ערבים להוראת ערבית כשפה זרה שנייה בהנחיית הקורסים המעשיים עבור החינוך העברי.
• קביעת יעדים לשילוב מרצות ומרצים ערבים כחלק מתהליכי התכנון הפדגוגי ובהוראה במסלולים.
• הוספת הרצאות אורח של אנשי חינוך וספרות ערבים במוסדות שעדיין אין בהם איש סגל ערבי, באופן שיבטיח שכל סטודנט שהוכשר להוראת ערבית כשפה שנייה נחשף למרצים ערבים במהלך לימודיו.

תכנים ומיומנויות

• יש לעסוק באופן מכוון ביחסי הכוח בין ערבים ויהודים בישראל והיכרות תרבותית הדדית כחלק מהכשרת המורים לעתיד.

המלצות המופנות למועצה להשכלה גבוהה

כאמור, עיקר ההוראה במסלולי ההכשרה להוראת ערבית כשפה שנייה באוניברסיטאות ובמכללות ובחוגים לשפה וספרות ערבית באוניברסיטאות נעשה בעברית. מכיוון שאינם נדרשים לכך במסלולי ההכשרה, מסיימים פרחי ההוראה את לימודיהם כשהם חסרים מיומנויות תקשורת הולמות להוראת ערבית כשפה שנייה. לטובת שינוי מציאות זו אנו ממליצים:

• לשנות את רציונל הפעילות של המסלולים להכשרת מורים לערבית כשפה שנייה, באופן שיגדיר כמטרה מרכזית את יכולתם של המורים בכיתות לתרגל עם תלמידיהם את ארבע מיומנויות השפה, כולל דיבור וכתיבה.
• לקדם שילוב למידה בערבית בתהליך ההכשרה של הסטודנטים להוראת ערבית כשפה שנייה, כדי שהסטודנטים יוכלו לתרגל ולשכלל את מיומנויות השפה שלהם.
• לחזק שילוב בין מסלולי ההכשרה להוראת השפה הערבית ובין המחלקות לשפה וספרות ערבית במוסדות המכשירים. בדומה להמלצות המל"ג באשר למסלולי ההכשרה להוראת השפה האנגלית, יש לפעול מתוך הכרה כי מסלול משולב מאפשר חיבור עמוק ומקיף בין השפה והתרבות הנלמדות לבין הכשרתם המעשית של פרחי ההוראה.
• יש לנצל את מספרם העודף של המורים לערבית בחינוך הערבי ולעודד הקמת מסלולי הסבה למורים דוברי ערבית שפת אם להוראה בחינוך העברי. מסלול הסבה ייעודי כזה יאפשר הן עמידה בהתוויית משרד החינוך למקצוע והן חיזוק המחלקות והמסלולים הרלוונטיים באוניברסיטאות ובמכללות.

לקריאת המחקר המלא, כולל והממצאים המלאים של עמותת סיכוי, אנא ליחצו על הלינק