סיכוי-אופוק לשוויון ושותפות (ע"ר)

חינוך לחיים משותפים

במערכת החינוך יש אפליה חמורה בתקצוב בין בתי ספר יהודים וערבים. בנוסף, יהודים וערבים לומדים במערכות חינוך נפרדות ללא חינוך מפותח לחיים משותפים, מה שמוביל לחוסר הכרות, דעות קדומות, פחד וניכור.

בקצרה

מערכת החינוך בישראל סובלת מפערים עמוקים בין ערבים ליהודים. לאורך השנים התבססה אפליה חמורה בתקצוב בין מגזרי החינוך היהודים ומגזר החינוך הערבי, אפליה אשר זועקת במיוחד לאור המצוקה הכלכלית ממנה סובלת החברה הערבית.

לצד זאת, במערכת החינוך חלה הפרדה בין יהודים וערבים – יהודים וערבים לומדים במערכות חינוך נפרדות לחלוטין. בנוסף להפרדה, עדיין אין במערכת החינוך כיום חינוך מפותח לחיים משותפים, ומשרד החינוך נוטה להתמודד עם הסוגיה באופן אקראי ובעיקר בעקבות גילויי גזענות קיצוניים. מצב זה מוביל לחוסר הכרות, דעות קדומות, פחד וניכור. אנו בסיכוי-אופוק פועלים לקידום עקרונות של חינוך לחיים משותפים במערכת החינוך באופן עקבי ומתמשך כחלק בלתי נפרד מהיום-יום של מערכת החינוך, במטרה לבסס ערכים של חיים משותפים ושוויוניים, ולהביא לכך שהיחסים בין יהודים וערבים יתבססו על כבוד הדדי, היכרות תרבותית מעמיקה וידע נרחב. לשמחתנו, בשנים האחרונות חלו פריצות דרך משמעותיות, הן בהכשרות המורים בישראל והן בהחלטות לכלל מערכת החינוך. 

  • אחוז ייצוג החברה הערבית בחומרי הלימוד בעברית בחינוך הממלכתי לבתי ספר ייסודיים: 0.3%
  • רק 1.6% מכלל היהודים יכולים לנהל שיחה יומיומית בזכות לימודיהם בבית הספר
  • רק כ-7% מכלל התלמידים היהודים מכיתות א’ ועד יב’ למדו ערבית (נכון ל2019)
  • רק כ-10% מהתלמידים היהודים והערבים בישראל נפגשים עם זה עם זה במסגרת פעילויות שיזם משרד החינוך

מה הבעיה?

מערכת החינוך בישראל מחולקת לזרמים נפרדים של הקהילות השונות – החינוך הממלכתי, החינוך הממלכתי-דתי, החינוך הערבי והחינוך החרדי. להפרדה העמוקה שזרמים אלו יצרו בין קבוצות שונות בישראל יש מגוון מחירים, כולל מחיר חברתי גבוה. הדבר נכון ביחס לתת-קבוצות בתוך החברה היהודית – כמו חילונים, חרדים, דתיים וכו – אך נכון גם כשמדובר בהפרדה בין האזרחים היהודים והערבים-פלסטינים. כתוצאה מההפרדה, תלמידה יהודייה עשויה לסיים את לימודיה מבלי לפגוש, פיזית או רעיונית, ולו תלמידה ערבייה אחת. היעדר אינטראקציה בין החינוך היהודי והערבי מייצר נתק, אשר עשוי לפתח ולחזק דעות קדומות ופוגע ביכולת של התלמידים להתמודד עם הסטריאוטיפים השליליים של הקבוצה האחרת.

הדבר נכון ביתר שאת בצל מציאות החיים המתוחה והשסועה בישראל, כאשר הקונפליקט הלאומי מחלחל גם לתוך ההוויה האזרחית בישראל: קולות של דה-לגיטימיציה לאזרחים הערבים מגיעים מן הדרגים הבכירים ביותר בזירה הפוליטית, וסטריאוטיפים שליליים וגזעניים עדיין מקובלים באמצעי התקשורת וברשתות החברתיות. ההסתה והדה-לגיטימציה הזו מחזקת בחברה הערבית את הנטיות להסתגרות והתבדלות. מציאות זו, הכוללת סבבים חוזרים ונשנים של אלימות בין ישראלים לפלסטינים, משפיעה על התלמידים והתלמידות, המורות והמורים, על השיח, על האווירה ועל הפעילות החינוכית.

מערכת החינוך כיום אינה מכינה את תלמידיה למציאות מורכבת זו ואינה מספקת לה מענה הולם, המבטיח כי תפיסות עולמם של התלמידים היהודים והערבים זה כלפי זה יהיו מכוונות לחיים משותפים, ולא לפחד ושנאה. יתר על כן, למורים ומורות רבים, הנמצאים בחזית ההתמודדות, חסרים פעמים רבות את הכלים הפדגוגים להתמודדות עם רגשות ועמדות שמביעים התלמידים ושיוכלו למנוע התגברות של עמדות גזעניות אשר מהוות סיכון ממשי למרקם החברה בישראל.

מצב דברים זה אינו מנותק מהפערים החברתיים והכלכליים האדירים בין הציבור היהודי לערבי, ויש לו השלכות רבות על עתיד החברה במדינת ישראל. מדיניות של הזנחה ואפלייה כלפי החברה הערבית בישראל הן, בין היתר, תוצר של הפערים אשר מתחילים במערכת החינוך. הפער הבולט בין מערכת החינוך הערבי למערכת החינוך העברי הינו חמור במיוחד לאור מצבה הסוציו אקונומי הקשה של החברה הערבית – מרבית התלמידים במערכת החינוך הערבית באים מרקע חברתי־כלכלי נמוך. פי חמישה משפחות ערביות חיות מתחת לקו העוני מאשר משפחות יהודיות (45.3% לעומת 13.4% בקרב יהודים). מרבית התלמידים הערבים מאופיינים בנתוני רקע נמוכים, מבחינת השכלת הורים והכנסה לנפש, ולכן, תלותם בבית הספר כמקור לטיפוחם, לצמיחתם האישית ולמיצוי הפוטנציאל הטמון בהם גדולה הרבה יותר.

אחת הדוגמאות המובהקות להזנחה ולאפלייה כזו היא הפער העצום בתקצוב בתיכונים בין בתי ספר יהודים וערבים. תלמידי תיכון ערבים מתוקצבים ב-38%-75% פחות מתלמידי תיכון יהודיים, על פי נתוני הממשלה. כך לדוגמה בשנת 2019, מערכת החינוך השקיעה בתלמיד הערבי כ-60% בלבד ממה שהשקיעה בתלמיד יהודי דתי (26,800 ש”ח בלבד לעומת 43,100), וכ-80% בלבד ממה שהשקיעה בתלמיד יהודי חילוני (32,800 ש”ח). הפער עמוק יותר בבתי הספר התיכונים, ומעמיק עוד יותר דווקא בתיכונים בהם לומדים תלמידים מהשכבות המוחלשות. בתיכוניסט ערבי מהשכבות המוחלשות הושקעו כ-60% מהתקציבים שהושקעו בתלמיד יהודי ממעמד מקביל (26,776 ש”ח לעומת 45,007 ש”ח!). כלומר, דווקא בתיכונים – מוסדות שמכינים תלמידים להשכלה גבוהה, שמשפיעה משמעותית על אפשרויות התעסוקה ורווחתם הכלכלית כמבוגרים, המדינה מרחיבה את הפער בין יהודים וערבים. ודווקא את התלמידים הערבים מהמעמדות המוחלשים ביותר, שזקוקים יותר מכולם להשקעה ותקציבים – המדינה מפלה במיוחד.

דוגמא חמורה נוספת היא מערכת החינוך בכפרים הלא מוכרים בנגב. מתוך 46 הכפרים הערביים בנגב, 35 הם יישובים שאינם מוכרים על ידי הרשויות בישראל והם סובלים ממחסור חמור בתשתיות ובשירותים בסיסיים. רק בתשעה מהכפרים הלא מוכרים הוקמו בתי ספר ובשניים בלבד ישנו בית ספר תיכון. אחוזי הנשירה בקרב האזרחים הערבים בנגב הוא גבוה במיוחד – כ-30% מהבנים ו-20% מהבנות לא מסיימים את כיתה י”ב.

חינוך והשכלה הם אמצעים חשובים להנחלת ערכים של שוויון וקידום חברה משותפת עבור כל חברה המבקשת לאפשר לאזרחיה הקניית מיומנויות, התפתחות אינטלקטואלית והכנה לעולם התעסוקה. בין היתר, על מערכת החינוך לאפשר לתלמידים למצות את הפוטנציאל הגלום בהם ללא הבדלי מעמד או רקע כלכלי. מדיניות חינוך ששמה לנגד עיניה את הצורך להשקיע באוכלוסיות מוחלשות ובצמצום פערים בחברה יכולה להוביל לשינויים חברתיים וכלכליים מרחיקי לכת: לחיזוק הסולידריות החברתית, לשגשוג כלכלי, לאיכות חיים, ולרווחה ברמה גבוהה. אף על פי שמשרד החינוך מגדיר את צמצום הפערים החברתיים כאחד מיעדיו המרכזיים, מערכת החינוך ממשיכה להיות בבואה של אי־השוויון החברתי והכלכלי בישראל.

מגמות של השתלבות מואצת של אזרחים ערבים בהשכלה הגבוהה ובתעסוקה (שזוכות גם לתקצוב ממשלתי גדול מבעבר), מדגישות את החשיבות והקריטיות של סגירת הפערים גם במערכת החינוך, כדי שנקודת המוצא למפגש בין אזרחים ערבים ויהודים במסגרת מערכות אלה (התעסוקה וההשכלה הגבוהה) תהיה כמה שיותר שוויונית. לתהליכים אלה יש פוטנציאל לצמצם מעט את הפערים וההפרדה הנוכחית, כך שהתלמידים של היום יהיו אזרחים בחברה שבה המפגש בין ערבים ליהודים יהיה שוויוני ונפוץ יותר. 

אנו בסיכוי-אופוק מאמינים כי על מערכת החינוך להבטיח נגישות שווה לכלל התלמידים בישראל ולפעול למען סגירת הפערים הקיימים בין החברות. אנו מאמינים כי על המדינה לתקצב באופן דיפרנציאלי שסוגר את הפערים בין בתי ספר ערבים ויהודים. בנוסף, על המדינה לשפר את תשתיות ההוראה והכלים העומדים לרשות צוותי החינוך בבתי הספר הערביים כך שיאפשרו לתלמידים למצות את יכולותיהם על הצד הטוב ביותר, ללא תלות במצבם הכלכלי. השקעה בצמצום הפערים הללו תשפר את מצבה הסוציו אקונומי של החברה הערבית, ותביא לשגשוג ואיכות חיים גבוהה יותר לטובת כלל אזרחי ישראל. 

אנו בסיכוי-אופוק מאמינים גם כי על מערכת החינוך להכין את תלמידיה לעתיד של חברה משותפת, לוודא כי תפיסות עולמם של התלמידים, היהודים והערבים, יאפשרו עתיד שבו הם יהנו מתנאי פתיחה שווים וכן יחלקו את המרחב הציבורי, ילמדו ביחד באוניברסיטאות ויעבדו במקומות עבודה משותפים. אנו מקדמים את התפישה לפיה עלינו כחברה מוטל לייצר הזדמנויות למפגשים ולהיכרות בין הקהילות הרבות המרכיבות את החברה, על אף מסגרות החינוך הנפרדות בישראל. מדיניות שתקדם חינוך לחיים משותפים, הבנה והיכרות בין הקבוצות תסייע לתלמידים להתמודד עם חברה מורכבת ורבת סתירות, במיוחד בהקשר לקונפליקט הערבי-יהודי. חינוך לחיים משותפים שנותן ייצוג וביטוי לערכים ולתרבויות השונות של כל קבוצה יגרום לכל התלמידים להרגיש כי הם מיוצגים באופן הולם וראוי וינחיל בהם גישה של כבוד לשונות ולמגוון התרבותי של החברה בישראל. בנוסף, חינוך שוויוני ישפר את התודעה הדמוקרטית של התלמידים ויביא לחברה עתידית הוגנת יותר עם פחות גזענות, אפלייה ופערים חברתיים-כלכליים. 

יותר לעומק

+ חינוך לחיים משותפים - הבסיס לחברה שוויונית ומשותפת

כדי לבנות חברה משותפת ושוויונית חייבים להתחיל בחינוך. מערכת החינוך מקנה ידע וכישורים באופן יום-יומי לאורך שנים ומשפיעה על עיצוב תפיסת העולם והערכים של הדור הבא. ככל שגוברים התהליכים הכלכליים של השתלבות האזרחים הערבים בלב שוק העבודה וההשכלה הגבוהה בישראל, כך פוחתת ההפרדה בין יהודים וערבים במרחבים רבים, והתלמידים של היום יהיו אזרחים בחברה בה המפגש בין ערבים ליהודים יהיה חלק משמעותי מחיי היום יום.

קראו עוד

מערכת החינוך חייבת להכין את תלמידיה לעתיד זה ולספק לו מענה הולם, המבטיח כי תפיסות עולמם של התלמידים היהודים והערבים זה כלפי זה יהיו מכוונות לחיים משותפים, ולא לפחד ושנאה. עם זאת, למורים ומורות רבים, הנמצאים בחזית ההתמודדות, חסרים פעמים רבות את הכלים החינוכיים בהתמודדות עם רגשות ועמדות שמביעים התלמידים ושיוכלו למנוע התגברות של עמדות גזעניות אשר מהוות סיכון ממשי למרקם החברה בישראל.

אנו בעמותת סיכוי-אופוק מאמינים כי יש לפתח כלים אלו ולהנגישם לצוות החינוכי על מנת שיוכלו לתת מענה הולם לתלמידים והתלמידות ולספק להם ראיית עולם מכבדת הכוללת הערכה ופתיחות לשונות התרבותית והמגוון של החברה בישראל. אנחנו חיים בחברה מפוצלת ומנוכרת – ולכן עוד דרך לשנות את המציאות היא על ידי שילוב של מורות ערביות בבתי ספר עבריים. מורות ערביות בבית ספר יהודי (ומורות יהודיות בב”ס ערבי) יכולות להציג מודל חי וקיים לאלטרנטיבה – גם לילדים.ות בכיתות וגם למורים.ות בחדר המורים. אין כמו היכרות אישית לשבירת מחסומים ופחד וניפוץ סטריאוטיפים: ככה מגדלים תלמידים אמפתיים וערכיים יותר, שחוו בפועל שותפות, שוויון והכרת האחר. לשם כך, מורים צריכים לקבל את ההכשרה המתאימה, כפי שהצגנו במודל על הכשרות מורים שפרסמנו, ושהמכללה האקדמית בית ברל כבר אימצה לשמחתנו והתחילה ליישם בשנת 2022.

סיכוי-אופוק פועלת לכך שחינוך לחיים משותפים יהיה חלק מסדר היום החינוכי של מערכת החינוך בישראל: בהכשרות והשתלמויות המורים, בחומרי הלימוד והאופן בו הם משקפים את החברה בישראל, ובלימודי הערבית במערכת החינוך הממלכתית העברית.

פחות

+ מצב הייצוג של החברה הערבית בספרי הלימוד משקף את הבעיה

אופן הייצוג של קבוצות שונות בחברה הינו בעל חשיבות גדולה, משום שהוא עשוי לשנות תפיסות מיושנות, או לקבע סטריאוטיפים. אך בחינה של ספרי הלימוד במערכת החינוך בישראל מעלה כי אין כמעט ייצוג של דמויות ערביות או מקומות ערביים בתוך חומר הלימוד.

קראו עוד

מחקר שערכנו בעמותת סיכוי-אופוק הראה כי קיימת נוכחות אפסית לחברה הערבית בחומרי הלימוד במערכת החינוך העברית, כך שהמציאות המתווכת לילדים יהודים בישראל הינה נטולת ערבים.

במהלך המחקר נבחנו ספרי לימוד לבית הספר במקצועות עברית, מתמטיקה, מדעים, אנגלית וגאוגרפיה. מתוך 1,112 דוגמאות של טקסטים, בהם שמות של דמויות וישובים, נמצאו רק 3 שמות ערבים – 0.3% בלבד. בחינה של 1,456 איורים ותמונות העלתה כי אין אף לא ייצוג אחד של דמות ערבית או אלמנט הקשור לחברה הערבית. בנוסף, מתוך 238 טקסטים שנבחנו, אף טקסט לא נכתב על ידי כותבת או כותב ערבי.

תוצאות המחקר מעידות כי היישובים הערביים והאזרחים הערבים כמעט שאינם קיימים בספרי הלימוד של התלמידים היהודים בישראל. כך מתחנך הדור הבא – ילדים יהודים אינם נחשפים לשפה, לחברה ולתרבות הערבית וקיומם של האזרחים הערבים נעלם מהתודעה.
לעומת זאת, בספרי הלימוד של התלמידים הערבים מיוצגת החברה היהודית באופן הולם וחיובי, הכולל היכרות מעמיקה עם התרבות, הספרות וההיסטוריה של העם היהודי. גם התלמיד היהודי בישראל זקוק לייצוג עדכני, אמיתי ומורכב של החברה הערבית שיכין אותו לחיים במדינה שבה חיים אזרחיות ואזרחים יהודים וערבים.

המצב כיום, של הדרה כמעט מוחלטת מחומרי הלימוד של חמישית מאזרחי המדינה, הינה בעלת השלכות מרחיקות לכת בייחוד בשל הסכסוך הלאומי והמורכבות הפוליטית הקיימת בישראל. מרבית הילדים היהודים לא יפגשו ילדים ערבים בשכונה ולרוב גם לא במהלך 12 שנותיהם בבית הספר. במקום שבו סקרנות וידע מצומצמים נוצר ואקום, אליו נכנסים סטריאוטיפים, ניכור ופחד הניזונים מהשיח היומיומי בישראל. על כן, מערכת החינוך מוכרחה לגשר על הפער הזה.

סיכוי-אופוק מאמינה כי לפער זה ישנו פתרון בדמות ייצוג ראוי בחומרי הלימוד של בתי הספר. מערכת החינוך בישראל הוכיחה כי היא מבינה את החשיבות בהנכחה ראויה וכי כאשר הדבר נדרש, היא מסוגלת לתקן את הייצוג בחומרי לימוד. כך למשל נעשה לתיקון עיוותים מגדריים שהיו קיימים בחומרי הלימוד וכן לגבי ייצוגם הראוי של עדות המזרח ויוצאי אתיופיה. סיכוי-אופוק מאמינה כי יש להרחיב את אותה המחויבות גם לשוויון גם כלפי האזרחים הערבים.

פחות

+ יהודים לא יודעים ערבית - ומערכת החינוך יכולה לשנות את זה

ערבית היא שפת האם של האזרחים הערבים המהווים כחמישית מאזרחי ישראל, וכן שפת המורשת של כמחצית מהאזרחים היהודים. עם זאת, הרוב המכריע של אזרחי ישראל היהודים אינם מסוגלים לתקשר בערבית ולו ברמה בסיסית: רק 1.6% מהיהודים מעל גיל 20 מעידים על עצמם שהם יכולים לנהל שיחה יומיומית בזכות לימודיהם בבית הספר, זאת למרות שזהו לכאורה מקצוע חובה בחטיבות הביניים כבר עשורים. רוב רובם של התלמידים – כאלה שנכחו בשיעורי ערבית וכאלה שלא למדו ערבית כלל – מסיימים את לימודיהם ללא ידע מינימלי בערבית.

קראו עוד

מאז 2019, רק כ-7% מכלל התלמידים היהודים מכיתות א’ ועד יב’ למדו ערבית. גם תלמידים שלומדים את מקצוע הערבית מספר שנים, ואפילו בוחרים להיבחן בו ברמת 5 יח”ל לבגרות, אינם מסוגלים לנהל שיחה פשוטה – מרבית הלימודים מתרכזים בהבנת טקסטים ודקדוק והתלמידים ויוצאים ללא יכולת לתקשר ועם הכרות מועטה בלבד עם התרבות, המורשת והמרחב הערבי.

חקרים וגורמים מקצועיים וציבוריים רבים כבר קבעו כי לימוד השפה הערבית הוא אחד הצעדים הראשונים למיגור הגזענות והקונפליקט היהודי-ערבי בחברה הישראלית. גזענות ועוינות נובעות בדרך כלל מזרות, פחד וחשדנות, שמקורן בעיקר בחוסר הכרות והפרדה. תפקידה של מערכת החינוך הוא להאבק בבורות ובהפרדה. בחיים שמחכים לתלמידי בתי הספר לאחר שיסיימו את לימודיהם, יהודים וערבים יפגשו זה את זה יותר ויותר: במכללות ובאוניברסיטאות, במקומות עבודה, בבתי חולים, בתחבורה הציבורית, בפארקים ציבוריים ובאזורי בילוי ומסחר. ידיעת השפה הערבית יכולה להוות גשר להיכרות עם התרבות, ההיסטוריה, והזהות של החברה הערבית, להפחית פחדים, ולייצר תחושת חיבור ושייכות. ככה בונים חברה משותפת.

אבל לא רק שבתי הספר לא מלמדים ערבים, אלא שבשנים האחרונות אנו עדים להקצנה בשיח הממסדי כלפי האזרחים הערבים, ולקידום של חקיקה ומהלכי מדיניות שמטרתם לצמצם את זכויותיהם, ובין היתר לפגוע במעמד הרשמי של השפה הערבית, כפי שחל עם העברת חוק הלאום.

יש הסכמה רחבה על החשיבות של לימוד וידיעת ערבית בקרב יהודים הן בקרב אנשי מקצוע במשרד החינוך, והן בקרב נבחרי ציבור משמאל ומימין. מחקר שערכנו בסיכוי-אופוק מראה כי בכל הקשור ללימודי ערבית, המציאות במערכת החינוך רחוקה מלממש הצהרות שהשמיעו שרי חינוך וקובעי מדיניות סביב חשיבות הנושא. ערבית נלמדת בבתי הספר העבריים כשפה זרה שנייה, בנוסף לשפה האנגלית. השוואה בין בעלי ידע בערבית ובאנגלית כשפה זרה מעלה כי כ־60% מכלל היהודים בני 20 ומעלה יודעים אנגלית, לעומת 8.6% מכלל היהודים אשר הגדירו עצמם כבעלי ידע בערבית. מתוכם, רק 18.6% מכלל בעלי הידע בערבית דיווחו כי רכשו אותו בבית הספר. כלומר, מי שדיווחו כי הם בעלי ידע בערבית ורכשו את ידיעת השפה בבית הספר, מהווים 1.6% בלבד מכלל האוכלוסייה היהודית בני 20 ומעלה.

עוד גורם שמסביר את העדר היכולת של בתי הספר ללמד ערבית נוגעת לצותי ההוראה. בשנים האחרונות יש ירידה במספר המורים לערבית בחינוך העברי ובמספר הסטודנטים להוראת ערבית, זאת למרות שכבר לפני עשור משרד החינוך טען שיש מחסור במורים וככל הנראה לא פעל די לשינוי המצב. כיום, רק כ-15% מהמורים והמורות לערבית בבתי הספר בחינוך העברי הם דוברי ערבית שפת אם, כפי שהראנו במחקר שפירסמנו.

במחקר חשפנו גם כי למרות שהרוב המוחלט של המורות לערבית בבתי הספר העבריים לא דוברים את השפה מהבית, כדי לקבל רישיון להוראת השפה הערבית הסטודנטים אינם נבחנים על היכולת שלהם לדבר בערבית. הכשרות המורים משפיעות על מה שקורה בבתי הספר – והרי אחת הביקורות המרכזיות על הוראת הערבית היא שהיא לא נותנת לתלמידים מיומנויות תקשורת בסיסיות. רק שאם גם המורים עצמם לא נדרשים לדעת לתקשר בערבית, כפי שהמחקר מגלה, איך אפשר לצפות מהם ללמד בערבית? ואם זה לא מספיק, אז לפחות 51% מבוגרי המסלולים להכשרת מורים להוראת ערבית בחינוך העברי אפילו לא למדו עם מרצה ערבי במהלך לימודיהם.

סיכוי-אופוק מאמינה כי על מערכת החינוך להכין את תלמידיה לקראת עתיד שוויוני, ולהבטיח כי תפיסות עולמם של התלמידים היהודים והערבים זה כלפי זה יהיו מכוונות לחיים משותפים ולא לפחד ושנאה. ידיעת השפה הערבית והיכולת לתקשר באמצעותה עם חמישית מאזרחי המדינה, יקדמו הבנה הדדית וחיים משותפים. השפה הערבית אינה רק כלי לתקשורת, אלא גם גשר להיכרות עם התרבות, ההיסטוריה, והרבדים העמוקים של החברה הערבית. היכרות זו חיונית לשיפור מערכת היחסים בין יהודים לערבים בישראל ולהשתלבות מוצלחת של ישראל במרחב הגיאוגרפי שלה – המזרח התיכון. מטרה זו חשובה במיוחד, לאור העובדה שכמחצית מאזרחי ישראל היהודים גדלו במשפחות שבהן שבהן השפה הערבית היא חלק מהמורשת המשפחתית והקהילתית וחלק חשוב בהיסטוריה ובעיצוב הזהות.

פחות

+ הצוות החינוכי לא מקבל את הכלים להתמודד עם גזענות ודעות קדומות

אנחנו בסיכוי-אופוק מאמינים כי למשרד החינוך ולמכללות המכשירות את פרחי ההוראה תפקיד מרכזי בהענקת ידע וכלים לצוות החינוכי על מנת להביא להפחתת הניכור ולקדם חתירה לחיים משותפים, וכי על משרד החינוך לשאוף לגדל דורות של תלמידות ותלמידים שיתרמו לחיזוק השותפות המורכבת והשברירית שנרקמת כאן בין ערבים ויהודים.

קראו עוד

אך למורים ומורות רבים, הנמצאים בחזית העשייה החינוכית, חסרים פעמים רבות את הכלים בהתמודדות עם רגשות ועמדות שמביעים התלמידים ושיוכלו למנוע התגברות של עמדות גזעניות אשר מהוות מהווה סיכון ממשי למרקם החברה בישראל. כתוצאה מכך נוצר ואקום של סקרנות וידע שאליו נכנסים סטריאוטיפים, ניכור ופחד הניזונים מהשיח היומיומי בישראל. מצב דברים זה מדאיג במיוחד לאור העובדה כי יהודים וערבים כיום חולקים יותר ויותר מרחבים משותפים – באקדמיה, בעבודה, במקומות הבילוי והפנאי. תפקידה של מערכת החינוך להכין אותם לעתיד זה ולספק להם מענה הולם, המבטיח כי תפיסות עולמם של התלמידים היהודים והערבים זה כלפי זה יהיו מכוונות לחיים משותפים, ולא לפחד ושנאה. דוח מבקר המדינה מ-2016 “חינוך לחיים משותפים ומניעת גזענות”, הראה כי ההשתלמויות למורים שהתקיימו בתחום חינוך לחיים משותפים והסכסוך הישראלי-פלסטיני היה מזערי ביותר ועמד על פחות מאחוז אחד מכלל השתלמויות המורים.

מציאות החיים בישראל 2021 מקוטבת ומפולגת. הסכסוך הישראלי-פלסטיני ויחסי ערבים-יהודים בישראל הם נושאים שנויים במחלוקת בעלי חשיבות אדירה אשר משפיעים רבות על חייהם של התלמידים ושל כלל האזרחים בישראל. התעלמות מערכת החינוך מסוגיות אלו היא טעות חמורה, ולא תביא להיעלמותן של הבעיות אלא להעמקתן.

לשמחתנו, בעקבות מאמץ משותף וממושך בו לקחנו חלק יחד עם שורת שותפים נוספים, לקידום ולהטמעה של חינוך לחיים משותפים במערכת החינוך, בשנת 2021 המועצה להשכלה גבוהה ומשרד החינוך הגדירו לראשונה את החינוך לחיים משותפים כתחום ליבה שכל המורים והמורות לעתיד, בכל המוסדות להכשרת מורים בישראל, יצטרכו ללמוד כחלק מהכשרתם. ויותר מזה, בעקבות מהלך שקידמנו וייעצנו לו, משרד החינוך פרסם חוזר מעמיק המפרט כיצד יש לקדם זאת ודורש הטמעה ברמה המוסדית ובקרב הסגל האקדמי והמינהלי.

המשמעות היא שסטודנטיות וסטודנטים להוראה במוסדות ההשכלה הגבוהה השונים, סגלי ההוראה שלהם, ובעיקר – בעתיד – תלמידיהם, יקבלו כלים חינוכיים לקידום חברה משותפת, הכרה וכבוד הדדי לזהויות שונות והתמודדות עם קונפליקטים ועוד שורה של ערכים קריטיים לקראת בנייה של חיים משותפים יחד. לראשונה מתווספת הקביעה ש”חינוך למניעת גזענות, טיפוח ערכים דמוקרטיים וחינוך לחיים משותפים יהיו תכנים מחייבים כמרכיבי ליבה בתחומי החינוך, ההוראה וההכשרה”.

בנוסף, בשנת 2022 חל שינוי מדיניות משמעותי: משרד החינוך אימץ לראשונה המלצות של ועדת היגוי לחיים משותפים, שגם אנחנו לקחנו בה חלק – גיבשנו יחד עם צוות המשרד ושותפינו בחברה האזרחית המלצות מדויקות ופרקטיות שפירטו מה משרד החינוך יכול וצריך לעשות כדי לחנך לחיים משותפים. בזכות אימוץ ההמלצות, בפעם הראשונה, משרד החינוך גיבש מדיניות סדורה לחינוך לחיים משותפים ונגד גזענות. מדובר בשינוי שיכול להוות נקודת ציון היסטורית. משמעות המדיניות – אם תיושם ותתוקצב – היא שבכל הכשרות המורים ילמדו את הנושא, ושכל מנהלי בתי הספר יצטרכו לוודא שלפחות אחת מהתוכניות שבהן יעסקו תיתן כלים לחיים משותפים מגיל הגן ועד התיכון. אחת ההמלצות שהתקבלו היא להכשיר צוותי חינוך לנושא של חיים משותפים. אם משרד החינוך יממן את ההכשרות והשיעורים האלה ויוודא שאכן מורים ומורות מכל זרמי החינוך מגיעים אליהן, זה יכול להשפיע באופן משמעותי. חלק מהשינויים התחילו כבר בצעד ראשון בספטמבר 2022. למשל, ההמלצה שכלל התלמידים צריכים ללמוד את שפת האחר כבר בגילאי היסודי, שעבודת שורשים תיכנס לתוכנית הלימודים גם בחינוך הערבי, ושעוד מורים ערבים ילמדו בבתי ספר יהודים ומורים יהודים בבתי ספר ערבים.

פחות

+ הפערים בחינוך מנציחים את אי השוויון הכלכלי

מדיניות של הזנחה ואפלייה כלפי החברה הערבית בישראל הן, בין היתר, תוצר של הפערים אשר מתחילים במערכת החינוך.

קראו עוד

הפער הבולט בין מערכת החינוך הערבי למערכת החינוך העברי הינו חמור במיוחד לאור מצבה הסוציו אקונומי הקשה של החברה הערבית – מרבית התלמידים במערכת החינוך הערבית באים מרקע חברתי־כלכלי נמוך. פי חמש משפחות ערביות חיות מתחת לקו העוני מאשר משפחות יהודיות (45.3% לעומת 13.4% בקרב יהודים). מרבית התלמידים הערבים מאופיינים בנתוני רקע נמוכים, מבחינת השכלת הורים והכנסה לנפש, ולכן, תלותם בבית הספר כמקור לטיפוחם, לצמיחתם האישית ולמיצוי הפוטנציאל הטמון בהם גדולה הרבה יותר.

לאי־השוויון בחינוך יש השלכות שליליות רבות על החברה כולה ועל הפרטים בתוכה, החל מפגיעה בפוטנציאל ההשתכרות של הפרט ובסיכוייו למוביליות חברתית, וכלה בפגיעה ברמת הלכידות החברתית ובהיווצרות תחושות של אפליה, קיפוח ושסעים חברתיים.

מקרי הצלחה בקרב אוכלוסיות מרקע חלש יותר מוכיחים מה רב הפוטנציאל של מערכת חינוך יעילה ואיכותית להוות כלי לצמצום פערים, וכפועל יוצא מזה לתרום לאיחוי שסעים חברתיים. אפקטיביות בית ספרית נמדדת, אפוא, על פי הצלחת בית הספר לקדם את התלמידים בתחומים שונים – לימודיים, ערכיים ורגשיים – אל מעבר לצפוי להם על פי נתוני הרקע שלהם.

פחות

+ החינוך בכפרים הלא מוכרים בנגב

חינוך הוא זכות בסיסית ותנאי שבלעדיו לא ניתן להביא לצמצום פערים ושוויון לאזרחי הנגב הערבים, שילובם בעולם ההשכלה והתעסוקה ולשיפור איכות חייהם. מתוך 53 היישובים הערביים בנגב, 35 הם יישובים שאינם מוכרים על ידי הרשויות בישראל ולמצב דברים זה ישנה השפעה מרחיקת לכת על חייהם בסוגיות הקשורות בחינוך.

קראו עוד

חוק חינוך חובה מחייב את המדינה להנגיש את מערכת החינוך לכל אזרחי המדינה ללא קשר למקום מגוריהם או השתייכותם הלאומית. עם זאת, מתוך כלל היישובים הערביים בנגב, רק בתשעה מהכפרים הלא מוכרים הוקמו בתי ספר (ובכל הכפרים המוכרים והיישובים העירוניים). מבין הכפרים הלא מוכרים, בשניים בלבד ישנו בית ספר תיכון.

נתונים שפרסם מרכז המחקר והמידע של הכנסת מעידים כי אחוזי הנשירה בקרב התלמידים הערבים בנגב הוא גבוה במיוחד – כ-30% מהבנים ו20% מהבנות לא מסיימים את כיתה י”ב. שיעור ניכר מהנשירה מתרחש בכיתה ח’ או ט’, כאשר התלמידים מסיימים את הלימודים בבתי הספר היסודיים ונאלצים לעבור ללמוד בתיכון מרוחק ולא נגיש. הנתונים מעלים חשש כי העדר מסגרות חינוך לתלמידים בחינוך העל יסודי בכפרים הבלתי מוכרים הוא גורם משמעותי שיכול להסביר את אחוזי הנשירה הגבוהים ביישובים האלה.

מחסור חמור נוסף הוא במרכזי השלמת השכלה (היל”ה), מרכזי קידום נוער המאפשרים לצעירים המעוניינים בכך להשלים 12 שנות לימוד. למרות אחוזי הנשירה הגבוהים והמצוקה בתחום החינוך, בכל הכפרים הבלתי מוכרים בנגב אין אף לא מרכז היל”ה אחד, בעוד השירות מופעל ב-150 רשויות מקומיות ברחבי הארץ.

בגלל העדר בתי ספר וגנים בכפרים הבלתי מוכרים, במשך השנים, וכתוצאה מלחצים על משרד החינוך ופעילות משפטית, הלך והתפתח מערך הסעות ממשלתי – משרד החינוך העדיף להשקיע בהוצאה היקרה וקצרת הטווח של שירותי תחבורה במקום ההשקעה בהקמת מוסדות חינוך בכפרים הלא מוכרים. מערך זה מאפשר לקבוצה יותר גדולה של תלמידים לממש את הזכות לחינוך, אך מצד שני, מדובר בפיתרון מסוכן שלא נותן מענה ראוי והולם לצרכים של הילדים. זאת מכיוון שבהתאם לנהלי הבטיחות של משרד החינוך, הסעות תלמידים אמורות להתקיים על כבישים סלולים בלבד, ואין להסיע ילדים מתחת לגיל 5. אך בכפרים הבלתי-מוכרים, המשרד מחריג את הנהלים ומסיע את ילדי הכפרים החל מגיל 3 על דרכי עפר משובשות ולאורך קילומטרים רבים.

למתווה זה בעיות רבות – הוא מסוכן מבחינה בטיחותית ומשפיע לרעה על התלמידים מבחינה חברתית, פדגוגית ונפשית. כמו כן, מדובר בפתרון יקר, שהמדינה מוכנה להוציא רק כדי לא להקים מוסדות חינוך בכפרים הלא מוכרים. לפי תקנות משרד החינוך ההסעות שנועדו לילדי הגן, בגילאי 3-5, אמורות להיות קטנות ובליווי של סייעת. אולם בפועל, במקרים רבים אין סייעת ולאותה הסעה יעלו ילדים בני 3 ובני 18 ויעלו גם מספר גדול בהרבה מהמקסימום המותר על פי חוק. בנוסף, בחודשי החורף הגשומים, העדר התשתיות והכבישים הסלולים מוביל לדרכי בלתי עבירות ומסוכנות עוד יותר, עוד סיבה בגינה הורים נאלצים להשאיר ילדים בבית. הנסיעה המייגעת משפיעה לרעה על התלמידים, המגיעים לבית הספר לעתים לאחר שעה של היטלטלות בין בכבישי העפר המחברים את הכפרים. בנוסף, בשל המרחק הרב בין בתי הילדים למוסדות החינוך, ההורים מנותקים מגני הילדים, מהסביבה הלימודית של ילדיהם ומהמערכת החינוכית.

בגלל המצב שנוצר, בו כ-40 אלף ילדים עושים את דרכם בכל יום לבתי הספר על דרכי עפר משובשות, ובעקבות פניות לבתי משפט, קודמו מספר יוזמות שמטרתן לשפר את מצב דרכי העפר וכבישי הגישה לבתי הספר בכפרים. למשל, ב-2009 החליטה הממשלה (החלטה 724) לתקצב סלילת כבישים שיחברו את בתי הספר ומרכזי השירות לכבישים הראשיים ב-6 כפרים מוכרים וב-7 מרכזי שירותים בכפרים בלתי-מוכרים. כיום, 12 שנים אחר כך (2021), נסללו רק 3 כבישים בכפרים המוכרים ו-3 בכפרים הבלתי-מוכרים – פחות ממחצית.

אבל, הבעיה העיקרית נעוצה בדרכי העפר המובילים מבתי הילדים בכפרים הבלתי מוכרים אל הכבישים הסלולים הקיימים. דרכים אלו מהוות את מוקד ההזנחה והסיכון הגדולים ביותר. לכן, במתווה שקידמה סיכוי-אופוק בשנת 2018 מול משרד האוצר והרשות לפיתוח והתיישבות הבדואים בנגב נוסחו המלצות כיצד לשפץ ולמקם את כבישי העפר, ללא סלילת כביש אשר אסורה בלא תוכנית מתאר. שיפוץ דרכי העפר, בעלות של כמה מאות אלפי שקלים, הוא תהליך פשוט יחסית שישפר את בטיחות התלמידים ואת איכות כלי הרכב אשר מתבלים מהדרכים המשובשות, וגם ימנע מקרים של הפסקת ימי לימוד בעת גשם. עם זאת, המדינה הקצתה לכך תקציב רק עבור הכפרים המוכרים בנגב, והותירה את גני הילדים בכפרים הלא מוכרים ללא פתרון.

בשל כל הבעיות האלו, הורים רבים אינם שולחים את ילדיהם למערכת החינוך בגילאים המוקדמים – 17% מהילדים הבדואים בגילאי 3 עד 5, 4,500 ילדים במספר, אינם רשומים לגנים ונשארים בבתיהם. זאת, לעומת אחוז בודד בחברה היהודית – כך לפי נתוני מרכז המחקר והמידע של הכנסת לשנת 2020. מדובר בילדים קטנים שאינם זוכים לשירות הבסיסי של חינוך לגיל הרך, בתקופה קריטית להתפתחותם ולחייהם העתידיים.

עד כה, משרד החינוך לא עומד ביעדים שהציב לעצמו לסגירת פערים אלו ולשילוב הילדים הבדואים במסגרות החינוך. עם זאת, סיכוי-אופוק מאמינה כי ישנם פתרונות רבים שניתן לקדם במסגרת ההגבלות הקיימות כדי להתגבר על החסמים וכי יש להתמקד בהקמת גנים בקרבה לבתי הילדים.

פחות

איך אנחנו משפיעים?

+ הכשרות מורים!

אי אפשר לעשות שינוי בלימודי הערבית ובחינוך לחיים משותפים בבתי הספר בלי לדאוג שהמורות והמורים יקבלו את ההכשרה המתאימה. מורים ומורות רבים, הנמצאים בחזית העשייה החינוכית, חסרים פעמים רבות את הכלים בהתמודדות עם רגשות ועמדות שמביעים התלמידים ושיוכלו למנוע התגברות של עמדות גזעניות אשר מהוות מהווה סיכון ממשי למרקם החברה בישראל. כתוצאה מכך נוצר ואקום של סקרנות וידע שאליו נכנסים סטראוטיפים, ניכור ופחד הניזונים מהשיח היומיומי בישראל.

קראו עוד

במקרים רבים, מורים יהודים שמגיעים להכשרה המקצועית שלהם לא פגשו עד אותו רגע באזרח ערבי. זאת, בניגוד לקבוצות אחרות באוכלוסייה שעליהן עשוי להתקיים דיון בכיתה כמו יוצאי אתיופיה, יוצאי ברית המועצות, אנשים עם מוגבלויות או חרדים. יהודים רבים יפגשו ערבי בפעם הראשונה בחייהם רק בגילאי ה-20 כשישבו לצד סטודנטים ערבים בכיתה באוניברסיטה. מורים שיסיימו את לימודיהם יחזרו לאחר מכן ללמד בכיתות שבהם לומדים תלמידים יהודים אשר בעצמם לא פוגשים בתלמידים ערבים, במורים ערבים בחדרי המורים או באזרחים ערבים אחרים בסביבתם. לכן, סיכוי-אופוק מאמינה כי לצוות החינוכי תפקיד חשוב של מי שעשוי לפתוח בפני התלמידים צוהר להיכרות עם חברה שהם אינם מכירים.

לאור כל זאת, סיכוי-אופוק פועלת מול המועצה להשכלה גבוהה ומול מכללות להכשרת מורים על מנת להבטיח שכחלק מהחובות בקבלת תעודת הוראה יכללו קורסים אשר יקנו למורי העתיד ידע וכלים להתמודדות בחברה מרובת שסעים, תוך שימת דגש על חינוך לחברה וחיים משותפים והייחודיות שלו. בעקבות מאמץ משותף וממושך בו לקחנו חלק יחד עם שורת שותפים נוספים, לקידום ולהטמעה של חינוך לחיים משותפים במערכת החינוך, פירסם משרד החינוך בסוף 2021 מתווה שקובע מה יילמד בהכשרות המורים בעשור הקרוב. המתווה מחייב את כל מערכי הכשרות המורים ללמד חינוך לחיים משותפים. המשמעות היא שסטודנטיות וסטודנטים להוראה במוסדות ההשכלה הגבוהה השונים, סגלי ההוראה שלהם, ובעיקר – בעתיד – תלמידיהם, ויקבלו כלים לקידום חינוך לחברה משותפת, הכרה וכבוד הדדי לזהויות שונות ועוד שורה של ערכים קריטיים לקראת בנייה של חיים משותפים יחד. לראשונה מתווספת הקביעה ש”חינוך למניעת גזענות, טיפוח ערכים דמוקרטיים וחינוך לחיים משותפים יהיו תכנים מחייבים כמרכיבי ליבה בתחומי החינוך, ההוראה וההכשרה”. במילים פשוטות – המועצה להשכלה גבוהה מגדירה את החינוך לחיים משותפים כתחום ליבה שכל המורים והמורות לעתיד, בכל המוסדות להכשרת מורים בישראל, יצטרכו ללמוד כחלק מהכשרתם.

בנוסף, בשנת 2022 חל שינוי מדיניות משמעותי: משרד החינוך אימץ לראשונה המלצות של ועדת היגוי לחיים משותפים, שגם אנחנו לקחנו בה חלק – גיבשנו יחד עם צוות המשרד ושותפינו בחברה האזרחית המלצות מדויקות ופרקטיות שפירטו מה משרד החינוך יכול וצריך לעשות כדי לחנך לחיים משותפים. בזכות אימוץ ההמלצות, בפעם הראשונה, משרד החינוך גיבש מדיניות סדורה לחינוך לחיים משותפים ונגד גזענות, שכוללת הנחיה שבכל הכשרות המורים ילמדו את הנושא, שבכל מסגרות החינוך, מגיל הגן ועד התיכון יצטרכו לוודא שלפחות אחת מהתוכניות שבהן יעסקו תיתן כלים לחיים משותפים מגיל הגן ועד התיכון, ושצוותי חינוך יוכשרו לנושא של חיים משותפים.

פחות

+ הנכחה של החברה הערבית בספרי הלימוד!

אופן הייצוג של קבוצות שונות בחברה הינו בעל חשיבות גדולה, משום שהוא עשוי לשנות תפישות מיושנות או לקבע סטריאוטיפים. בחינה של ספרי הלימוד במערכת החינוך בישראל מעלה כי אין כמעט ייצוג של דמויות ערביות או מקומות ערביים בתוך חומר הלימוד.

קראו עוד

מחקר שערכנו בעמותת סיכוי-אופוק הראה כי קיימת נוכחות אפסית לחברה הערבית בחומרי הלימוד במערכת החינוך העברית, כך שהמציאות המתווכת לילדים יהודים בישראל הינה נטולת ערבים.

סיכוי-אופוק פרסמה את תוצאות המחקר בקרב הציבור ובקרב מקבלי החלטות מתוך משרד החינוך ובהוצאות לאור על מנת להביא לכך שספרי הלימוד יכלול ייצוג הולם וראוי לחברה הערבית. בנוסף, סיכוי-אופוק פועלת מול משרד החינוך כדי שהאישור של ספרי לימוד יכלול קריטריון של ייצוג למגוון הרחב בחברה בישראל, ובעיקר ייצוג של החברה הערבית.

תהליך זה נועד להבטיח כי בספרי הלימוד השונים בכל המקצועות יכללו ייצוגים מכבדים ושוויוניים של האזרחים הערבים בישראל, ולא ייצוגים סטריאוטיפים או פוגעניים של החברה הערבית. סיכוי-אופוק גם פועלת לעודד את משרד החינוך לנסח הנחיות מפורטות וברורות לגבי סוגי החומרים שצריכים להיכלל בחומרי הלימוד ומהם אופני הייצוג שיש לקדם. אנו בסיכוי-אופוק הכנו חוברת בנושא, שבמסגרתה המלצנו למשרד לקבוע יעדים מינימליים לייצוג דמויות וישובים ערבים ולדאוג לייצוג רחב שיחשוף את התלמידים למגוון הגדול הקיים בחברה הערבית. סיכוי-אופוק גם פועלת להרחיב את מערך הפיקוח במשרד החינוך כך שיצורפו אליו אנשי מקצוע ויועצים מהחברה הערבית שיהוו כתובת מקצועית לכותבים והעורכים של ספרי הלימוד.

פחות

+ קידום לימוד ערבית במערכת החינוך!

סיכוי-אופוק מאמינה כי לימודי ערבית במערכת החינוך היהודית יכול להוות בסיס איתן לחיים משותפים, וככזה עליו להיות מקצוע חובה בבתי הספר שמקבל עדיפות על ידי משרד החינוך. בכל רוחב המערכת הפוליטית בישראל קיימת הסכמה באשר לחשיבות לימוד השפה הערבית בבתי ספר, אולם למרות זאת יש פער עצום בין ההצהרות לבין המדיניות הקיימת בפועל. סיכוי-אופוק רואה במשרד החינוך את האחראי המרכזי לימוד השפה הערבית ומאמינה כי ניתן לשפר את היקף לימוד הערבית בבתי הספר באמצעות שינוי סדרי העדיפויות הקיימים.

קראו עוד

על מנת לקדם מדיניות זו, בסיכוי-אופוק ערכנו מחקר שבו בחנה את מצב הדברים כיום ומיפתה בעזרתו את החסמים העומדים בפני הרחבת לימוד הערבית בבתי הספר. בהתאם לתוצאות המחקר, סיכוי-אופוק גיבשה רשימה של המלצות מדיניות שדרכן משרד החינוך יכול לקדם את הנושא. המחקר שסיכוי-אופוק ערכה הוצג בפני ועדת החינוך של הכנסת והמלצות רבות שנוסחו בו התקבלו על ידה.

בהמשך, בסיכוי-אופוק גיבשנו מסמך שכלל שלושה חסמים מרכזיים העומדים בפני הרחבת לימודי הערבית בחינוך הממלכתי והממלכתי-דתי, אותם ניתן לפתור באופן מיידי. אנו בסיכוי-אופוק מקדמים קמפיינים, שיח ברשתות החברתיות, הרצאות רשת ופעולות מול משרד החינוך על מנת לפתור את החסמים הללו, ולקדם מודעות ציבורית לחשיבות הסוגיה. אנחנו בסיכוי-אופוק פרסמנו גם מחקר על אופי הכשרת המורים לערבית וכיצד ניתן לשפרה.

סיכוי-אופוק מאמינה כי ידיעת שפתם של האזרחים הערבים על ידי קבוצת הרוב היהודי והיכולת לתקשר בה חיוניות ואף הכרחיות לבניית תשתית למרקם חברתי בר־קיימא וליצירת מרחב ציבורי שוויוני ומשותף לערבים ויהודים בתחומים שונים של החברה, הכלכלה והתרבות.

פחות

+ סגירת הפערים בין החינוך היהודי לערבי!

לאי־השוויון בחינוך יש השלכות שליליות רבות על החברה כולה ועל הפרטים בתוכה, החל מפגיעה בפוטנציאל ההשתכרות של הפרט ובסיכוייו למוביליות חברתית, וכלה בפגיעה ברמת הלכידות החברתית ובהיווצרות תחושות של אפליה, קיפוח ושסעים חברתיים.

קראו עוד

לכן, אנחנו פועלים ביחד עם שותפים בחברה האזרחית ובהנהגת החברה הערבית לקידום תוכניות ממשלתיות שמוכוונות לסגירה של הפערים בין ערבים ויהודים, בין השאר בתחום החינוך. החלטת ממשלה 550 שאושרה לאחרונה, כוללת הטמעה של המלצה שלנו ושל שותפינו לביצוע תקצוב דיפרנציאלי בבתי ספר התיכונים במטרה לסגור את הפער בתקצוב בין תיכונים ערבים ויהודים. מהלך זה תוקצב ב1.91 מליארד ש”ח לחמש השנים הקרובות.

אנו בסיכוי-אופוק מאמינים כי על מערכת החינוך להבטיח נגישות שווה לכלל התלמידים בישראל ולפעול למען צמצום הפערים הקיימים בין החברות. אנו מאמינים כי על המדינה להגדיל את ההשקעה הממוצעת בחינוך הערבי, וכן לשפר את תשתיות ההוראה והכלים העומדים לרשות צוותי החינוך בבתי הספר הערביים כך שיאפשרו לתלמידים למצות את יכולותיהם על הצד הטוב ביותר, ללא תלות במצבם הכלכלי. השקעה בצמצום הפערים הללו תשפר את מצבה הסוציו אקונומי של החברה הערבית, ותביא לשגשוג ואיכות חיים גבוהה יותר לטובת כלל אזרחי ישראל.

פחות

שאלות נפוצות



מה זה בכלל חברה משותפת ומה ההבדל מדו-קיום?

אבל חברה משותפת לא אומר לוותר על הזהות שלי?

איך מקדמים חברה משותפת?

איך אפשר לדבר על חינוך לחיים משותפים כשיש אלימות בין ערבים ויהודים?

האם לא חשוב יותר ללמד את הילדים קודם אנגלית כדי שיתקדמו מבחינה מקצועית?

רוב הערבים דוברים עברית, אז למה יהודים צריכים ללמוד ערבית?

מה מערכת החינוך יכולה לעשות בשביל לקדם חברה משותפת?

יש בישראל גם דוברי רוסית, אמהרית ואנגלית, אז למה לתעדף דווקא לימודי ערבית?

Silence is Golden