מה הגליל צריך?

כל מי שחי בגליל רוצה את אותו הדבר: לגדל ילדים במקום בטוח ומוגן, להגיע לעבודה בכבוד, לקבל טיפול רפואי כשצריך, לדעת שיש לו קורת גג, שהוא שווה במרחב ושהמדינה דואגת לו. אבל במשך שנים ארוכות המדינה מפקירה את הצפון – גם את תושבי סחנין וגם את תושבי קרית שמונה. ובשנים האחרונות הממשלה אף חוסמת באופן אקטיבי תהליכי פיתוח ביישובים הערביים. ועכשיו, לקראת הבחירות מפלגות וגורמים פוליטיים מנסים ללבות את ההפקרות והאפליה באמצעות סיסמאות גזעניות כמו "ייהוד הגליל" וארגון פרובוקציות באמצעות נערי גבעות.  תושבי הגליל לא צריכים עוד פחד ושנאה, אלא השקעת משאבים שתאפשר לבנות ביחד מרחב שוויוני ומשותף – שמכבד את כל תושביו ופועל למענם. 

מה הגליל באמת צריך? ארבעה תחומים שבהם הצורך זועק:

1. מיגון ומוכנות לחירום –

בחברה הערבית:  

• ישנם 37 מקלטים ציבוריים בלבד ביישובים הערביים, מתוך  11,776 מקלטים בכל הארץ.
• מתוך מעל 80 רשויות מקומיות ערביות – ב-60 רשויות אין מקלטים כלל.

בחברה הכללית:

• ביישובים שמרוחקים עד 9 ק"מ מהגבול, ל-18% מהתושבים אין מיגון תקני: כ-42,000 איש.
• תוכנית "מגן הצפון" תוקצבה בשנים 2019–2024 בכ-1.4 מיליארד ש"ח, חצי מ-3 מיליארד ש"ח שנדרשו.
• ל-28% מהאוכלוסייה (כ-2.6 מיליון איש) אין נגישות למיגון תקני, ורק ל-38% יש ממ"ד בדירה.

2. דיור וקרקע –

בחברה הערבית:

• האוכלוסייה הערבית זקוקה ל-13,000 יח"ד בשנה, אך נבנות רק 7,000. מחסור של 6,000 יח"ד בשנה (מבקר המדינה, 2015)
• במחוז צפון בין השנים 2013-2022, ניתנו כמעט כפול היתרי בנייה ליהודים (64 היתרים לכל 1,000 תושבים) לעומת ערבים (38 בלבד).

בחברה הכללית:

• רוב התקציב שהובטח לשיקום הצפון לא מומש: לפי העיתונות, 6.1 מיליארד מומשו מתוך 13.4 שהוקצו. תוכניות הממשלה לשיקום הצפון מתאפיינות בתת-ביצוע.

3. בריאות –

בחברה הערבית:

• אין אפילו בית חולים ציבורי אחד ביישוב ערבי, לעומת 8 בתי חולים ציבוריים ביישובים יהודיים בצפון
• לפי נתוני משרד הבריאות, בחברה הערבית תוחלת החיים נמוכה יותר (80.7 בקרב ערבים לעומת 83.7 בקרב יהודים), תמותת התינוקות גבוהה יותר (5.2 לאלף לידות בקרב ערבים לעומת 1.9 בקרב יהודים) ושכיחות המחלות הכרוניות (סוכרת, השמנת יתר) גבוהה יותר.

בחברה הכללית:

• בצפון יש רק 1.5 מיטות אשפוז לנפש, לעומת 2.0 במרכז ו-2.5 בתל אביב
• בצפון יש רק 3.2 רופאים בלבד ל-1,000 נפש, לעומת 4.2 במרכז ו-5 בתל אביב
• תושבי הפריפריה מוותרים על שירות רפואי בגלל מרחק בסבירות כפולה מתושבי המרכז

4. תעסוקה ותחבורה –

בחברה הערבית:

• הכנסה חודשית ממוצעת: כ-10,000 ש"ח לגברים ערבים לעומת 19,000 ש"ח ליהודים; כ-7,000 ש"ח לנשים ערביות לעומת כ-11,000 ש"ח ליהודיות
• .2.4% בלבד מכלל שטחי התעשייה במדינה נמצאים ביישובים ערביים

בחברה הכללית:

• תחבורה ציבורית לא מספקת מקשה על ההגעה לעבודה מחוץ ליישוב. בצפון, רק כ-15% מהנשים הערביות האקדמאיות וכ-11% מהלא-אקדמאיות עובדות מחוץ ליישוב מגוריהן, ורק כ-3% מחוץ למחוז, לעומת 51% ו-39% בהתאמה במשולש (מרכז אדוה, 2024; נתוני 2022)
• ברמה העסקית, הצפון טרם התאושש מהמלחמה. למשל, לפי נתוני סליקת האשראי בקריית שמונה, נסלקו בשלושת הרבעונים הראשונים של 2026 621 מליון ש"ח, סכום דומה של עסקאות בתקופה המקבילה בשנת 2023 –  612. בהשוואה לשדרות, בה ניכרת התאוששות – 723 מליון נסלקו ב-2026, לעומת 473 ב-2023 (לפי נתוני שב"א).

סיכום וקריאה לפעולה

הגליל אינו משחק סכום אפס: התושבים הערבים מהווים כ-53% מכלל תושבי הגליל, והם סובלים פעמיים – פעם כתושבי פריפריה ופעם כערבים, אבל הפגיעה אינה נעצרת אצלם. כשאין מיגון, בתי חולים ותעסוקה – כולם משלמים את המחיר. הגליל יכול להיות מרחב משגשג לכל תושביו, אם הממשלה תסגור פערים בין פריפריה למרכז ובין ערבים ליהודים, ותשקיע במי שכבר חי כאן במקום לשסות ביניהם.

הפיצו בכל דרך אפשרית!